המציאות של האם היזמית בבית

התגלמות נושאי האיזון בין עבודה לחיים. זו זריקה שנלכדה על ידי בעלי שלי ובני, קיראן.

צילום: החיים בצילומי פיקסלים

המציאות של להיות אמא בבית

אנו שומעים על האמהות בבית ואמהות העובדות, אך נדיר שאנו מקבלים הצצה למציאות של אמא מהבית. ובכן, אני כאן כדי לעזור!

אני אמא בת 30 לילד בן שנתיים והבעלים הגאה של סטודיו לצילום משלי. הבן שלי הולך למעון יומיים בשבוע במשך חמש שעות, ובשאר הזמן הוא איתי.

פירוש הדבר שנאלצתי ללמוד כיצד ללהטט בין אופיו הבלתי צפוי של עסק תוך כדי להטוטנות באופיו הבלתי צפוי של פעוט. בוא אני אגיד לך, להטוטן בדברים בלתי צפויים לעתים רחוקות מסתדר כמתוכנן!

מאמר זה יסקור יום כללי בחיי, המכסה את כל ההיבטים מטיפול בילדים ועד ניהול כספים. הלוואי שיכולתי לכלול עצות כיצד לשמור על שפיותך במהלך תהליך זה, אך לצערי עוד לא שלטתי בכך.

בלי קשר, אני מקווה שתמצאי את המידע מאיר עיניים, כי להיות אמא זו עבודה וחצי במשרה מלאה. להיות אמא ובעלת עסק זה אתגר שלא רבים יכולים להתמודד איתו.

מה אחרים חושבים, לעומת המציאות של עבודה מהבית.

הישאר בבלוג העבודה בבית

יום בחייה של האמא העובדת בבית

אז כדי לתת לך מושג על יום טיפוסי בחיי, אני בעצם אפרוש עבורך לוח זמנים קבוע לימי חול, כך שתוכל להעריך לחלוטין את האבסורד שבניסיון לעשות הכל בשביל כולם (כי היי, זה מה שאמהות עשה נכון?).

• 06:00: אני מתעורר, אני מתחיל להתכונן ליום. זה כולל ניסיון לנקות את הקרום מעיניי, לעיין במהירות במיילים שלי, למצוא משהו אכיל שייתן לבני לארוחת בוקר, להכין רשימת צ'ק ליום מלאה בדברים שאני יודע שלא אשיג, ואני מחכה שהבן שלי תתעורר.
• 6: 30–7: 00: איפשהו בין הזמנים האלה, בני יתעורר. עכשיו הזמן שאני משנה אותו ליום, נותן לו את ארוחת הבוקר שלו, מסיים את הודעות הדוא"ל שלי בזמן שהוא אוכל ומבריש ברשתות החברתיות האחרונות לצורך עבודתי.
• 8: 00–11: 00: אני יושב בשעריי במשרד הממוקם בפינת סלוני ומנסה נואשות להתרכז למרות העובדה שיש לי פעוט רעשני רועש שגורם הרס מסביב. בתקופה זו הבן שלי משחק, רודף אחרי החתולים, זורק את כל הצעצועים שלו לכל מקום, ואני קם מדי פעם לקרוא לו סיפור, להחליף לו חיתול, או פשוט לתת לו קצת אהבה.
• 11: 00–12: 00: אני מכין ארוחת צהריים, מכין הכל, הבן שלי אוכל ארוחת צהריים, אני (מנסה) לאכול משהו בעצמי, ואז אנחנו מתכוננים לזמן תנומה (התנומה שלו, לא שלי, אם כי הלוואי שזה היה).
• 12: 00-14: 00: זה זמן הצפיפות עבורי. זהו זמן הצהריים האידיאלי עבור בני, אם כי יש ימים שהם קצרים יותר. אבל לא משנה כמה זמן הוא מנמנם, זה הזמן ביום שאני יכול להשתלב בעבודה כמה שיותר אנושית. במהלך השעתיים האלה זה כאילו שאני מתגלה לחמישה בני אדם שונים, שכולם עובדים יחד כדי להסכים עם העולם.
• 14: 00–16: 00: אחרי שבני מתעורר, אני מכין לו חטיף, מחליף חיתול, ובהתאם למזג האוויר, אנחנו הולכים לפארק או מוצאים פעילות לשחק בו.
• 16:00: זה הזמן שאני מתחיל להכין את ארוחת הערב. הבן שלי לא חובב ארוחת ערב גדול, ואם ננסה לאכול מאוחר יותר משעה 4:30, הוא לא ייגע בביס.
• 16:30: שעת ארוחת הערב עם בעלי ובני.
• בין השעות 17: 00-19: 00: בין השעות הללו, בעלי ואני מחליפים בין משחק עם קיירן לניקיון הבית. אנחנו מנסים לעשות כמה שיותר לפני שבננו יירד ככל האפשר, כך שניקיון אחרי השינה לא יהיה טרחה.
• 7: 00–9: 00: זה זמן הצפיפות השני עבורי. עכשיו כשבני במיטה, הבית נקי, ויש לי קצת זמן להתמקד, אני חוזר למחשב ועוטף את יום העבודה שלי.
• 22:00: שעת שינה.

אשמת האם

אה, זה לא יהיה פוסט על עבודה מהבית עם ילדים בסביבה בלי להזכיר את אשמת האם.

קשה לאלה שעובדים מחוץ לבית להבין את האתגרים העומדים בפנינו כשאנחנו רואים שילדינו רוצים אותנו, אבל ברגע המסוים אנחנו פשוט קשורים.

מתן עדיפות ומרגיש אשם

אל תבינו אותי לא נכון, אני מגיע אל הבן שלי ברגע שהוא צריך אותי, אבל אני גם מנהל עסק, אז תלוי מה הוא צריך, למה הוא זורק התקף זעם, או כל מה שקורה, אני חייב להחליט מה צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלי.

(הבן שלי הוא תמיד בראש סדר העדיפויות שלי, אבל אם הוא זורק התקף זעם לצורך זריקת התקף זעם, אמשיך לסיים את מה שעשיתי).

לא משנה מדוע אני בוחר לעבוד בראש סדר העדיפויות בכל רגע נתון. בלי קשר לנימוקים, אשמת האם פוגעת בחוזקה.

אני בעצם יוצא לבלות את חצי מהיום שלי בהרגשה של אמא רעה והחצי השני מרגיש כמו בעל עסק רע.

למזלי, הבן שלי הוא ילד שמח, סמיילי, שלומד וגדל כל יום. העסק שלי גדל גם מדי יום. אני טובה בלהיות אמא. אני טוב בלהיות בעל עסק. לעזאזל! אני טוב בלהיות שניהם בו זמנית, אבל זה לא אומר שאני לא מרגיש אשם, וקשה לרעוד לפעמים.

מיתוס מיתוס: רעיונות מאתגרים הנוגעים לעבודה מהבית

כשאנשים שומעים שאני אמא מהבית, אני מקבל הרבה "אוי וואו, זה בטח נחמד לבלות כל כך הרבה זמן עם הבן שלך" או "אתה כל כך בר מזל שאתה לא צריך להיכנס משרד יומיומי. "

אני רוצה משרד!

נחש מה? זה רחוק מלהיות קל ללהטט בין עסק, תינוק ובית מבלי שאחד מהם יתפוצץ. דמיין שאתה נמצא בשיחת עסקים עם פעוט שנאחז ברגלך בוכה לעוגיה. לא כל כך כיף, נכון?

אני לא סופר אמא. אני לא מישהו שיכול לייצר זמן נוסף ביום. העובדה היא שזה יהיה בלתי אפשרי עבורי לעשות את כל מה שאני צריך כדי לעשות בכל יום נתון. בלתי אפשרי. זה לא אומר שאני לא מנסה.

אני גם לא אמא מזניחה. כן, יש פעמים שבני מבקש אותי ואני לא יכול להגיע אליו מיד, אבל זה תלוי במה שהוא צריך. אם הוא נפגע, כמובן שאני רץ הכי מהר שאני יכול לאסוף אותו ולנשק את הבו-בו. מצד שני, אם הוא זורק התקף זעם כי הוא בן שנתיים, וילדים בני שנתיים זורקים התקפי זעם, אני הולך לסיים את כל מה שעבדתי עליו כי אני יודע שהוא יהיה בסדר.

לאמהות יש מספר משרות במשרה מלאה

האמת היא שאמהות שעובדות מהבית עובדות מספר רב של משרות מלאות. הם אמהות, בעלי עסקים, מטפלות, טבחות, משרתות, מכבסות ושוטרים.

ומכיוון שאיש אינו יכול לעשות את כל הדברים האלה בצורה מושלמת, אנו כל הזמן מתקרבים בדרך זו או אחרת, ומנסים למצוא איזון במצב כאוטי אחר.

חלקם אולי קוראים לי משוגע, אבל לא הייתי משנה את מצבי בעולם.

קרדיט צילום: חיים בצילומי פיקסלים