מדוע אני לא "הסופר הטוב ביותר"

האמת כואבת

הגיע הזמן שאשלים עם האמת. אני אולי טוב יותר מהרבה כותבים, אבל אני עדיין בינוני, כפי שהעולם רואה את זה.

אם הייתי "הסופר הטוב ביותר", אני מבין שהייתי יודע את זה, כי אני אהיה המוכר ביותר של הניו יורק טיימס, אמכור אלפי עותקים מהספרים שלי, מציע הצעות לראיונות פודקאסטים, מארח סמינרים של סופרים ויש לי מפיקים שמתדפקים על דלתי כדי להפוך את ספרי לתסריטים לקופות.

האם אני יכול להיות הטוב ביותר? אֵיִ פַּעַם? בטח, למה לא? זה יכול לקרות. אני יודע מה יידרש כדי להפוך למיטב, פשוט לא דחפתי לזה.

לא נכשלתי בגלל היעדר כישורי כתיבה, או חוסר יכולת לעמוד במועדי כתיבה. לא, לא עליתי לרמה ההיא מסיבות שונות אחרות. להיות הטוב ביותר יכלול הרבה זמן, מסירות, חברתיות וכמובן מימון בכדי לגרום לזה לקרות.

תקוותי היא שבקריאת מאמר זה תוכלו ללמוד מההרגלים שלי ולהחליט האם אתם יכולים להיות, או רוצים להיות, הטובים ביותר. מצא מה מתאים לך וצבר רעיון או שניים.

לא עשיתי עבודה מושלמת בהוצאת הכתיבה שלי

הפכתי למאסטר בניצול זמני ובביצוע פעולת איזון ייחודית בין עבודה עבור מישהו אחר, טיפול בצרכי ילדי, ויצירת מאמרים. עם זאת, זה לא מספיק כדי להיות הטוב ביותר. כשאתה מתמקד במטרה מסוימת, מבין שעליך להפוך את המיקוד העיקרי שלך למקיף כדי להגיע לרמה זו.

אני מודה שלא עשיתי כל שביכולתי כדי להעביר את כתיבתי לעולם. יש לי עשרות כתבי יד שלא פורסמו שאפילו לא עזבו את דפי המחברות שלי או שוכבים רדומים בתוך קובץ אלקטרוני. נתקלתי בי שני מחשבים. בפעם הראשונה איבדתי את כל הקבצים ולא הצלחתי לשחזר אותם. בפעם השנייה הייתי מוכן מכיוון שגיביתי את כל הקבצים החשובים שלי בכונן קשיח חיצוני. למרבה המזל, לרוב כתבתי את הסצנות, את מושגי הכותרות, את ההערות ואת לוחות הזמנים שלי על נייר. יש לי מאות הערות ומאמרי טיוטה גסים שתועדו בטלפון שלי. בזכות חשבון הענן שלי אני יכול לגבות אותם ולאחזר אותם בכל עת.

מדוע לא השלמתי או סיימתי את כתבי היד הרבים השלמים שנמצאו רדומים בתוך קבצי היצירה שלי? ובכן, אחת הסיבות הברורות הייתה שבמשך זמן רב לא היה לי שום מחשב עובד להשלים ולהגיש קבצים כה גדולים. זה הציב שקע משמעותי בתפוקה שלי בהתקדמות נוספת עם כל אחד מכתבי היד שלי.

תודה לאל על האייפון שלי ויכולות יישומים מורחבות למסמכים. אלמלא האייפון שלי לא הייתי מסוגל לבדוק את חשבון Upwork שלי, לכתוב ולהגיש מאמרים ללקוחות, להיכנס לזמני או להיכנס לפלטפורמת Quip שלי (פלטפורמה מכריעה מאוד בה אני משתמש לאחת ממשרות הפרילנסרים המקוונות שלי.).

העברתי את המיקוד שלי: אני מודה

אני כותב מאמרים עבור עצמי ועבור אחרים ברשת במשך שנים. ככל שחלפו השנים, סגנון הכתיבה שלי, הבנתי את SEO, ניצול אפליקציות הכתיבה שלי והאמינות שלי, אני חושב, השתפרו משמעותית. חקרתי, עזרתי לאחרים להשיג את יעדיהם, ובניתי אט אט תיק יציב.

עם זאת, אני מודה שלא התמקדתי בשיפור ספרי הטבע הטבעיים שכבר נכתבו, שינוי כריכותיי, פרסום עבודותיי שטרם פורסמו או שיווק יעיל של ספרי.

במידה רבה, אני יודע למה זה. ההתמקדות שלי עברה לעזור לאחרים להשיג את יעדי הכתיבה שלהם, לשמור על הילדים שלי מוזנים, לטפל בתפקידים ביתיים אחרים ולעבוד במשרה חלקית מחוץ לבית בערבים עם לקוחות מקומיים לצרכי מנהל משרד. אני נהנה לעזור לאחרים להצליח. עזרה לאחרים בהגשמת מטרותיהם יכולה להיות תרופה ממכרת עבורי, מכיוון שהיא מספקת את תסמונת "הצורך להיות נחוץ".

התפוקה שלי הייתה גבוהה, אך לא התמקדה בלייזר בתחומים הדרושים לי כדי לגדול כסופרת. אז אולי בגלל זה אני לא הכי טוב.

אפילו שאני יודע מה צריך לכתוב…

אני מכיר את כל העצות הטובות כיצד להצליח לכתוב. אני תומך בהמשך כמה עצות טובות.

דברים שלא חשובים לפריון שלך ככותב

כמה זמן אתה כותב
כמה שיעורים שלמדת
כמה מחקר השקעת בנושא "להשתפר"

מה באמת משנה לפריון שלך

הפעולה שאתה מבצע על סמך מה שלמדת
להיות מוכן לנסות שיטות חדשות
שיש לך בטן לביקורת (כדי שתוכל לקחת את זה ולהפוך את העבודה שלך למשהו חדש).
הרפה מהפחדים שלך מדחייה (לא כולם יגידו "כן").
להיות מוכן לפנות לאנשים וליצור קשרים (אם כי זה קשה מאוד עבור הסופר המופנם).

אני מופתע מכך שהצלחתי להוציא ספר בפועל

כשפרסמתי את הספר שלי מרפא חצי גזע (תחת שם העט שלי אן שארפ), הייתי קם בשעה חמש לפנות בוקר בכל בוקר. לא הייתי צריך להפסיק לכתוב עד השעה 8 בבוקר (בערך כשהילדים שלי התעוררו מוכנים לארוחת הבוקר), כי היה לי עזרה בהעלאת הבת הגדולה שלי ומוכנה לבית הספר ושני ילדיי הקטנים לא למדו בבית הספר.

עכשיו יש לי שני ילדים בגיל בית ספר שלומדים בשני בתי ספר שונים, בתוספת ילד מאוד תובעני בן שנתיים. בן הזוג שלי עובד שעות רבות ונאלץ להתמודד עם נסיעה של 45 דקות. הוא עוזב בשעה 5:30 לפנות בוקר ולעיתים קרובות אינו חוזר הביתה עד השעה 17:00 ואילך. המשפחה שלי סומכת עלי רק להיות אחראית על כל הכנות הארוחות, על ניקיון הבית, על הלבנת בגדים ועל השתתפות בפגישות. אני נעזר בכיר האיטי שלי כשאני יכול ומנסה להכין ארוחות ליום המחרת לצורך חימום מהיר במידת האפשר. אני קונה פיצה או אוכל מהיר לפחות פעם בשבוע בימים שבהם שוליי הזמן שלי דלים מדי. עכשיו אני קם בשעה 6:30 כי אני זקוק לשעה וחצי הנוספות ההיא בגלל שינה מופרעת בין פעוט עם סיוטים, חדר אמבטיה עם ילדתי בן חמש, התקפי אסתמה יחד עם טיפולי נשימה של נבולייזר עם הישנים שלי, כמובן,בעלי שדורש גם את תשומת ליבי.

איפה אתה מוצא זמן לכתוב?

פיזרתי את עצמי כל כך דק עם לוח זמנים עמוס, שברוב הימים זה ירגיש בלתי אפשרי להגשים אף אחת מהיעדים שלי. ובכל זאת, איכשהו, עדיין הספקתי זמן לכתוב. אני כותב בערבים כשכולם רואים טלוויזיה אני כותב במכונית שלי, בחניון של בתי הספר של ילדי, בזמן שאני מחכה לפעמון בית הספר שיצלצל. אני כותב כשהפעוט שלי יורד לנמנם. אני כותב אחרי שכולם הלכו לישון (מה שלעתים לא קורה עד חצות). אני ארשום פתקים בזמן שילדי אוכלים ארוחת בוקר ואני שותה את הקפה שלי בבוקר. אני נהנה לכתוב. אני כותב על כל מה שמעניין אותי.

עם זאת, גם עם כל הכתיבה שאני עושה, אני יודע שזה לא מספיק רק לכתוב. אני לא יכול רק להניח מילים על הנייר ולעולם לא להגיש אותן לקריאה על ידי אף אחד חוץ ממני. אני גם לא יכול פשוט להעלות את כתב היד שלי ולצפות שהוא יהיה ראוי לטיוטה סופית ונטול שגיאות. אני גם לא יכול לצפות שאנשים יתקלו בקסם הספרים שלי בעצמם ויקראו אותם או ישתפו אותם עם אנשים אחרים. אני צריך לעשות את העבודה, לקבוע לוח זמנים, לתקן את העבודה שלי, אפילו לשלם לאנשים על הזמן שלהם לקרוא אותה, לבדוק אותה, לערוך אותה ולשתף אותה אם הם מרגישים שכדאי לשתף אותה ואני צריך לעשות זאת לזמן מה לפני שהעבודה שלי יכולה להשיג אמינות ותשומת לב של קהל גדול יותר. ברגע שאנשים קוראים את עבודתי הם מתחברים והם מתחילים לשאול אותי על הספר הבא שלי. זה קרה פעמים רבות לאחר שנתתי ספרים במהלך מבצע או אירוע חתימת ספרים.

השנה תהיה נקודת מפנה - אני מקווה

להיות הסופר הטוב ביותר - סופר מצליח ו"ידוע ", לא סתם חרוץ ומוכשר - זו עדיין מטרה שאני חותר לה. השנה, החל מהקיץ, אהיה ממוקד בלייזר במטרה שלי. הילד הצעיר שלי ילמד בגיל הגן (אשר יפנה כמה שעות נוספות). זה יאפשר לי ליצור קשרים, לשפר את העבודה שכבר נכתבה ולדחוף את קריירת הכתיבה שלי לשלב הבא.

אך הדחיפה הזו תכלול עוד דרישה בזמני, בנוסף לכתיבה - קידום. אני אפנה אל משפיעים (וזה רעיון מפחיד מאוד עבורי) כדי שאוכל לצאת לאור ולהסתיר.

מתן זמן וכסף לקידום עבודתך

כולנו רוצים לעשות את כל הזמן שאנחנו יכולים לכתוב. אבל לפעמים אנחנו צריכים לתת קצת בחינם לפני שנוכל להרוויח משהו בחזרה; זה יכול להיות גם זמן וגם כסף. לוקח זמן לפרסם בלוגים, לכתוב מיילים ולפרסם עדכונים בפלטפורמות חברתיות כמו Facebook, Twitter, LinkedIn, Tumblr, Instagram ו- Snapchat. אני מניח שאוכל לשלם למישהו להאציל את המשימות האלה, מה שיפנה את זמני להשלמת משימות הכתיבה או לשמור על ההתמקדות בספר הבא שלי. או שאוכל לעשות זאת בעצמי.

כשאני כותב את המיילים השיווקיים שלי (או שהעוזר שלי כותב אותם), אכתוב על מתן מעט: מתן חינמיות חינם, עריכת תחרות, אירוח אירועים לחתימת ספרים, שיחה עם עסקים מקומיים על חסויות או הצעה של חילופי דברים שירותים.

מוכן לנסות עוד קצת

מי יודע… אולי הספרים שלי יגיעו למסך הסרט יום אחד. האם זה לא יהיה משהו? ואז יכולתי סוף סוף לומר, "אולי אני אחד הסופרים הטובים ביותר." או לפחות אחד הסופרים המוכרים ביותר.

זמן רב מדי הסתתרתי מאחורי דפי ספרי ומאמרי. אני מוכן. האם אתה?