טים אוונס בכתובת
באפריל 2016 מילאתי משרה חלקית כפקידת קבלה במסעדה. המסעדה החליפה ידיים בינואר באותה שנה, ושכר המחיה הלאומי החדש שמעל גיל 25 הוחל זה עתה ברחבי הארץ, והעובדים בענף האירוח והפנאי היו צפויים ליהנות מכך.
בבוקר יום ההשכרה הראשון שלנו באפריל הראשון, עמיתי ואני התעוררנו כדי למצוא את חשבונות הבנק שלנו קלים יותר ב -250 ליש"ט בממוצע. במהלך השבועות שלאחר מכן התברר שאנחנו לא לבד!
בתי קפה, מסעדות וסופרמרקטים החלו לצמצם שעות, לסלק את קצבת המזון ולבטל את ההטבות במטרה לקזז את העלויות של ה- NLW החדש:
מה יכול להגן על פעולות לא צודקות כאלה? בחיפושי אחר תשובה נתקלתי בזרם מסורבל של תחזיות מדאיגות ששימשו בעקיפין את ההגנה על הצעדים כסיכוי האמיתי היחיד של עסקים לעמוד בחשבונות העבודה העולים שלהם:
ריאן בורן מ- International Business Times טען כי עד 2020 יהיו 60,000 עובדים מועסקים פחות כתוצאה ישירה מה- NLW החדש וחוסר יכולתם של חברות להתמודד איתו.
טים וורסטל דחה את התערבות הממשלה להטיל NLW חדש בכך שהסביר כי השוק הוא שמכתיב כמה עולה משהו וכי "אם אנו כחברה מחליטים שמחיר מסוים אינו מוסרי, עלינו לשלם עבור המחיר הזה לשנות." עוד הוסיף כי "זה ממש לא צריך להיות מפתיע שאם תעלה את המחיר של משהו אז אנשים יקנו פחות ממנו - וזה חל על עבודה כמו כל דבר אחר."
טסקו אמר כי שכר המחיה הלאומי החדש יעלה להם 500 מיליון ליש"ט עד שנת 2020, ויתאמץ יותר על המרכולים בבריטניה.
כמאל אחמד, עורך כלכלה ב- BBC הביע את הדעה שלמרות שקילו או שניים הם לא הרבה כשלעצמם, זה עושה הבדל מהותי בהוצאות העבודה הכוללות של החברה.
מה שנחשף היה תמונה שנראתה כמחזיקה בעמדה לא פופולרית זו: ככל שהיא הייתה, הרעיון של הגדלת השכר של החברים בשכר הנמוך ביותר בחברה שלנו החל להיראות יותר ויותר לא מציאותי ואוטופי ברגע לרגע.
אפילו אנדי סטריט, ראש ג'ון לואיס, חברה הידועה בשכר וביתרונותיה הגדולים, אמר כי אף שהוא מכיר בתפקיד הגדול ש"מדיניות תשלומים טובה "ממלאת ב"הנהגת ביצועים יוצאי דופן", הם עלולים להיאלץ לצמצם את הטבות הצוות כדי להתאים את ה- NLW החדש.
וכשאיצתי במורד המדרון החלקלק הזה של המציאות הקשה, השורות הבאות מ"הגרדיאן "העמידו את נסיעתי לגמרי, אפקטים קוליים של חיכוך צורחים והכל:
עכשיו הנה משחק מחליף. שלפתי את עצמי במהירות מערימת התחזיות הכהות שכמעט בלעו אותי שלם. אם מס חברות אמור לרדת ל -17% עד 2020 האם העובדים לא צריכים להרוויח מכך?
ג'יימס קאן מ- International Business Times מסביר שכאיש עסקים הוא יכול להבין את החששות של בעלי העסקים, אך מזכיר שאנשים רק מבקשים מספיק כדי להסתדר, ואם חברה לא מצליחה להתמודד עם המספרים החדשים, זו התוצאה של היעדר מודל עסקי בר קיימא.
קורא גרדיאן ממורמר, בשם המשתמש Gilligan89, הגיב:
עובדי B&Q פתחו בעצמה אנונימית וזכו לתמיכה ציבורית רבה. בתגובה שהשאירה אישה בשם הלן בל מליברפול נאמר:
המכה הסופית נבעה מהנתונים השנתיים של כמה מהחברות שמטילות קיצוץ בהוצאות העבודה:
קינגפיש, הבעלים של B&Q |
2015/2016 |
746 מיליון ליש"ט |
קפה נירו |
2015 |
241.3 מ 'ברוטו |
קבוצת עזורי, הבעלים של זיזי |
2015 |
217 מיליון ליש"ט ברוטו |
קינגפישר, הבעלים של B&Q (מקור), Nero (מקור) וקבוצת עזורי, הבעלים של זיזי (מקור).
לכן, בעוד חוסר יכולת להעלות חשבונות תעסוקה גבוהים יותר הוא טיעון שעשוי לשאת משקל משמעותי עבור עסקים קטנים, עבור חברות עם מיליונים ברוטו שנתיים, חוסר הרצון לספק תגמול הולם יכול להיות רק סימפטום למחלה שתקפה את השווקים הכלכליים העולמיים. כנראה מאז תחילת המהפכה התעשייתית: איך להרוויח בלי להשקיע הרבה, או אפילו יותר טוב כמעט כלום; aka חמדנות מיושנת פשוטה בטהרה שלה מ.
הקלד קיצוץ בעלויות כדי להגדיל את ההכנסות בכל מנוע חיפוש והדפדפן שלך יוצף במאות מקורות המייעצים לבעלי עסקים כיצד להגדיל את רווחיהם באופן מלאכותי על ידי שינוי תיקון הוצאותיהם, לרוב באמצעות צמצום הוצאות העבודה ופגיעה באיכות.
תאר לעצמך שאתה חייב בריכת שחייה ציבורית, שלוקחת לשלושת בני הבריכה שלך שעתיים לנקות כל בוקר לפני שאתה פותח בשעה 8:00 חד. אתה מפטר שניים מהם כדי להפחית את חשבון העבודה שלך. עכשיו אתה מכריח את ילד הבריכה האחד שלך לעבוד קשה יותר ולוקח לו שעתיים יותר לנקות את הבריכה, ובזמן שאתה חוסך קצת, בסופו של דבר אתה מפסיד כסף בשעתיים הנוספות שאתה יכול להיות פתוח להן. אתה מבין כך שאתה "מצליף" את ילד הבריכה שלך לעבוד עוד יותר קשה. ילד הסופר פול עכשיו שלך מצליח איכשהו לנקות את הבריכה במסגרת הזמן הישנה של שעתיים. אז עכשיו הוא עובד קשה פי שלוש ובנוסף לכל, הוא מגלה שהוא כבר לא מקבל יותר כסף עבור שעות נוספות. בסופו של דבר הוא נהיה עייף מהטיפול הלא הוגן, התשישות והתשלום,שהוא די מרגיש שהוא לא תואם את כמות העבודה שהוא עושה, ומפסיק. בשבוע האחרון לשירותו אתה מפקיד אותו במשימה להכשיר את שכרך החדש, שהוא עושה בחצי לב, במעט נאמנות ואנרגיה שנותרה לו. ההשכרה החדשה משתלטת, לא מאומנת, לא מוכנה, ובוודאי מפחיתה את איכות השירות שאתה מציע ובכך גורמת למבקרים לחפש בריכה נחמדה ונקייה יותר.
ויקימדיה
בשנת 1962 תיאר הפסיכולוג ההומניסטי אברהם מאסלו את היררכיית הצרכים, כחלק מהתנועה הפסיכולוגית של מימוש עצמי. התיאוריה קובעת שלכולנו יש את הצורך המהותי למימוש עצמי, כלומר: להתפתח, לצמוח, לייצר, ליצור, לתרום; עם זאת, איננו יכולים למקד את תשומת ליבנו לצורך זה אלא אם כן מילוי הצרכים הבסיסיים ביותר שלנו. אלה: פיזיולוגיים - מזון, אוויר, מים וכו '; הצורך בבטיחות - רכוש, משאבים, תעסוקה, בריאות וכו '; אהבה ושייכות - חברות, משפחה וכו '; הערכה - כבוד מאחרים, הישגים, ביטחון, הערכה עצמית. מימוש עצמי הוא הצורך להיות כל מה שאפשר, הרצון והמוטיבציה להשיג ולהצליח. אתה יכול לדמיין מה זה כרוך בהקשר של סביבת העבודה של האדם. היה מותש, כועס, שכר נמוך,מפחדים שהם לא יגרמו לעובדי השכירות לעבוד כמיטב יכולתם?
אז למה לאשר מערכת שברור שהיא אמורה להכשיל אותך בטווח הארוך? האם לחמדנות יש יכולת להפוך את קורבנותיה לקצרי ראייה כל כך עד שהוא הופך למכשול לתוצאה הרצויה שלה? או שמא זה רק הסימנים המדאיגים של כלכלה אחרת שהורסת תופעה: מנהל הלהיט והברח, שמטרתו האמיתית היחידה היא להרוויח כסף מהיר לפני שנטש את הספינה ויעבור אל הבאה?
עכשיו דמיין את סיפורם של נערי הבריכה מתרחש בעסקי אירוח. מחזור העובדים מרקיע שחקים והחלפת שכירותיך האבודות בשכירות חדשות ומאומנות בזמן הופכת כמעט בלתי אפשרית. לכן העובדים הוותיקים המעטים שלך מוצפים בטיפול בעומס העבודה היומיומי ההולך וגדל תוך כדי הכשרת עובדים חדשים שלך, מה שמביא להשלמה לא מספקת של שתי המשימות: העובדים החדשים מקבלים הכשרה בינונית, העובדים הוותיקים שלך מותשים, מוטרדים, נמאס ולעשות עבודה גרועה במקרה הטוב או להפסיק במקרה הרע.
ואם זה לא מדגים מה צפוי לעסקים, חברות וכלכלות שלמות שלא מצליחים להבין עד כמה כוח העבודה שלהם חיוני להצלחה, דמיין את הדברים הבאים: אתה יוצא לים עם חבורת מלחים חדשים שלא ובכל זאת מכיר את התרגיל. זה חסרון קטן אבל זה לא משנה כי מכיוון שקיצצתם את מספר הצוותים אתם מצפים לקחת רווח גדול יותר ואתם מעדיפים להתמקד בזה. אתה מלטף את עצמך על השכם על הרעיון הגאוני הזה ונשען לאחור ומחכה שהמזומנים יתחילו לזרום פנימה. הספינה אולי מתנדנדת ומתנדנדת, אך בכל מקרה נשארת לצוף ועולה לך הרבה פחות לרוץ. אבל יחד מגיעה סערה קטנה. המלחים חסרי הניסיון שלך אינם מצליחים להתמודד עם זה ולבסוף לוקח אותך למקום שאליו מועדות פניך לאורך כל הדרך, אך לא יכולת לראות עיוורון מחמדנות,להריסות הספינה הקרובות שלך ולהבנה הסופית שהאוצר הקטן שהצלחת לאבטח כתוצאה משיטות החיתוך שלך הוא באמת שום דבר חוץ מזהב שפת.
werner22brigitte בכתובת
© 2016 אירינה מ 'וולס