מודעות אופנה בעידן הדיגיטלי

וידאו עדיין

iD מציג את 'כניסה למשחק', סרטון מאת דיור

s שלא גורמים לי לרצות לכבות את המכשיר

מודעות מנסות יותר מדי לעבור את גבולות העשייה הקולנועית בעת מכירת המוצרים המטורפים ביותר. לפני כמה ימים ראיתי מספר מוסיקלי מלא לריסוס יתושים, הייתי נוטה פשוט לנשוך את הדברים החמורים ולא לקנות את המוצר. הכל יהיה טוב יותר מלהחזיק פלאשבקים לביצוע גרוע של מוזיקה מ- Grease . בכל פעם שאני נאלץ להסתכל על מודעות - בין אם זה ביוטיוב, בטלוויזיה או ברכבת אוטובוס - לרוב אני פשוט חוסם אותה. כמו רוב האנשים גם אני נהייתי די טוב בזה. עם זאת, כפי שמציע הכותרת של מאמר זה, סוגים מסוימים של מודעות מציבים את המוצר סביב האמנות, ולא את האמנות סביב המוצר. אני מאמין שענף שעשה זאת בצורה טובה במיוחד הוא אופנה.

זה קרה לי כשיוטיוב המליצה לי על קליפ. השחקנית הצרפתייה מריון קוטילארד הוציאה שיר בשם Enter the Game בהוצאת iD, סניף האופנה של VICE. רק עד שצפיתי בו בפעם השנייה הבנתי שזו מודעה של דיור. הסרטון נפתח בזריקה ארוכה של מה שיכול להיות בית בסרטון של מיילי סיירוס ומתקרב לקוטילארד שנשכב ליד הבריכה. יוקוליה מתחילה לרדת ועד כה היא לא רחוקה מדי מהתחום, מבחינה קולית ויזואלית, של קליפ אינדי פופ. המצלמה משתהה על התיק איתו היא יושבת אבל זה לא תופס את תשומת ליבנו. מיד המיקוד הוא עליה ועל קולותיה דמויי הציפור המוצבים מעל המוצר. המוצר תפס מושב אחורי ומיד תוכלו לדעת שאהבה הושמעה במוזיקה ובצילומים.

מיצוב מוצר זה אינו בדרך הסאבלימינלית המכוערת שעושה זאת מועדון הקרב . הצבת המוצר העיקרית של הסרט כוללת סודה קפיטליסטית ידועה לשמצה בהתאמה לרומן אנטי-צרכניסטי מפורסם. זה באמת מוריד את שלמות הטקסט של העבודה. לעומת זאת, הסרטון הזה הוא חגיגה של יופי, ודיור יודע את מקומו בתוכו.

"כניסה למשחק" של מריון קוטילארד

אתה יכול להעריך את השיר, כאילו אומר: "כן, אתה יכול לקנות את התיק, או לא. פשוט הישאר ותהנה מהמוזיקה." אף אחד לא רוצה שיטיפו לו. אם חברות היו מבינות זאת אני בטוח שפרסום לא יהיה מילה גסה כל כך.

אם הצבת האמנות במקום הראשון הייתה הופכת למגמה בפרסום, אולי חברות יבזבזו פחות זמן בהתאמה של מילים קלאסיות סביב ספריי באגים ו