איך להתמודד עם עורך גרוע

תמונה מ- Morguefile.com

רוב העורכים הם עורכים טובים!

עבדתי עם מספר עורכים טובים לאורך הקריירה שלי. לכולם היו ההעדפות שלהם, במיוחד בתחום הכותרת והעיצוב, אך לכולם היה מושג היטב בדקדוק ובאיות באנגלית. הם דאגו שהסיפור או המאמר יופיעו בפרסום ללא שגיאות הקלדה.

למעשה, התמזל מזלי שכאשר סוף סוף באתי במגע עם עורך גרוע, לא זיהיתי מה קורה.

חותם על עורך אולי לא יהיה בטוח

הסימן הראשון שקיבלתי שאולי אני מתמודד עם עורך גרוע היה רק ​​שקשה לפרסם מאמר בפרסום שלהם ופשוט עבדתי קשה יותר כדי לרצות אותם! אבל הנה כמה סימנים אחרים ששמתי לב שאולי אני מתמודד עם עורך גרוע.

• הם היו חדשים יחסית בעריכה ובניסיון להקים עסק משלהם.
• הם גם היו דעתניים מאוד, וחסרה את המודעות לסגנונות ספרותיים שונים שהייתי רגיל אצל העורכים המנוסים איתם עבדתי בעבר.
• הם דיברו על מקצועיות ואיכות, אבל התחלתי לשים לב להתנהגות לא מקצועית בהתנהלות שלהם עם לקוחות.
• עם חלוף הזמן שמתי לב שהתפוקה שלהם איטית בהרבה מאשר עורכים אחרים שהצבתי איתם חומר באותו פרק זמן. בהתחלה תירצתי את זה כי אני יודע שלרוב האנשים בענף ההוצאה לאור יש מספר פרויקטים בדרכים - אחרת עבודה יום ומשרה עצמאית משלהם.

אל תסתתר מאחורי אסטרטגיות התמודדות פסיביות של הכותב

אם אתה כמוני כסופר, תרגיש חסר אונים במצב זה ותנסה לעשות כמה שפחות מהומה. פשוט מצאתי יותר פרויקטים מאמתים לעבוד עליהם (ואגב גיליתי לפחות עוד עורך מצוין אחד אחר). דחפתי את הפרויקטים שהיו עם העורך התמוה אל עורפי מוחי וחיכיתי לראות מה יקרה איתם.

פשוט חשבתי שזה מצב חברתי לא נוח שעשוי להסתדר. לא עלה בדעתי שמה שאני מתמודד איתו הוא תופעה שכיחה עד שהחלטתי לעשות מחקר עצמאי.

עצתה של דפנה גריי-גרנט

דפנה גריי-גרנט, הכותבת עבור RAGAN, מפרטת את הסימנים הבאים של עורך חסר יכולת:

1. בדרך כלל מאחר.
2. מהיר להתלונן ואיטי לשבח.
3. שולח מסמכים מסומנים במקום ייעוץ.
4. משכתב ומשנה את הסיפור.
5. מאמין שהם סמכות בכל הנושאים.
6. בעל ציפיות לא מציאותיות.

גריי ממליץ לסופר "לבחור את הקרבות שלהם" ולהילחם רק בסוגיות המהותיות. זה עשוי להיות כרוך בקבלת יותר עריכות ממה שבאמת נוח לך ולהמשיך הלאה. היא גם ממליצה להחזיק תמיד בחוזה ולהכניס "דמי הרג" בחוזה, כך שהפרסום חייב את הכותב אם המאמר ייסוג.

התגובה שלי

העצה של גריי טובה - אבל:

• מצאתי כי עורכים אתיים עושים את הדבר הנכון מבלי להיות מחויבים לחוזה, שכן התנאים וההגבלות הסטנדרטיים שלהם בנוגע לזכויות המחבר עשויים להיות מודפסים בפרסומם.
• אני חושד גם שעורך לא מוסרי יכבד רק את תנאי החוזה בחוסר רצון וחלקם, גם אם יש לך חוזה טוב.
• אני לא מכיר מחברים חדשים שבכוחם לבקש "דמי הרג", אך זו הצעה מצוינת.

לדוגמא: תנאי השימוש של Hubpages מציינים זכויות כותבים ומוציאים לאור.

hubpages.com/help/user-agreement

עצתו של KJ צ'ארלס

על פי הקו הביולוגי שלה, KJ צ'ארלס הוא עורך וסופר מנוסה שיכול לראות את היחסים מעמדה אובייקטיבית. ההצעות שלה כוללות:

1. שיהיה לך חוזה המפרט כי למחבר יש זכות אישור לכל עריכה ויש לו סעיף של הפרת חוזה.
2. אם אתה מקבל עריכה כבדה, הראה את התסריט למחבר מנוסה לקבלת חוות דעת שנייה. (זה מבטיח שאתה לא מגיב יתר על המידה).
3. אתה יכול לבקש שיוקצה לך עורך אחר.
4. אם העורך / המו"ל לא יתנצל, שקול לא לעבוד איתם שוב.
5. ציטט את החוזה בדיון איתם.
6. אל תפחד מלהיות "ברשימה השחורה" בענף אם אתה מגיב בנימוס.
7. שקול פרסום עצמי במקום להגיש לעריכה לא כשירה.

לסיכום: המטרה היא מוצר טוב

בחשבונאות הסופית, שם הכותב מופיע במאמר, והם אחראים לדיוק הטקסט. אם העורך מציג שגיאות או אי דיוקים, זה עלול להשפיע על המוניטין של הכותב. תפקידו של עורך לשפר מאמר בגבולות הסכמתם עם הכותב. אם אתה חושד שהעורך שלך אינו כשיר ולא רק מעצבן, קבל עצה חסויה בתעשייה.

© 2019 ססיליה