אחריות אישית היא החובה שחייבים לעצמך מכיוון שהיא נמצאת בטובתם הגדולה ביותר. עם זאת, כדי למנוע אי הבנה ואפלות, 'הטוב הגדול ביותר' אינו שם נרדף למה 'אני רוצה או זקוק'. במקום זאת, 'הטוב הגדול ביותר' הוא זה שהופך את האדם לאדם גדול; 'אדם גדול' תואם 'אדם טוב' (Kraut, 2012). לפיכך, החובה החייבת לעצמו היא לפעול בסגולה. באמצעות עדשה קריטית זו, האחריות האישית היא ללא ספק חלק מובנה מהסוכנות / מבנה בינארי (Lulat, 2012). הגדרה ומושג זה רלוונטיים ביותר למוסד הלמידה המקוונת ולהצלחת תלמידיו.
סגולה היא חובתנו - האחריות האישית האולטימטיבית שלנו - אך מהי בעצם סגולה? סגולה היא התגובה האופיינית הנכונה לתחום פעולה או תחושה ספציפיים (Kraut, 2012). התגובה האופיינית הנכונה נקבעת על ידי מציאת 'הממוצע בין קיצוניות'; לדוגמא, במצב נתון הממוקם בתחום הפחד והביטחון, הממוצע או המעלה הם אומץ, בעוד שהעודף הוא פריחה והחסר הוא פחדנות - אלה הקיצוניות (Kraut, 2012). מציאת הסגולה הנכונה היא גדולה, אך תמיד נדרשת פעולה בכדי לפתח ולשמור על סגולתו של האדם; זה קובע מערכת אתית פעילה מאוד ו'זכויות חיוביות '.
לפיכך, בסוכנות / מבנה בינארי, פעולה סגולה יוצרת איזון בריא. בעיקרו של דבר, הסוכנות מייצגת השפעה פנימית בקבלת ההחלטות, ואילו המבנה מייצג השפעה חיצונית בקבלת ההחלטות. על מנת להיות בני אדם סגוליים או אחראיים, עלינו להיות אנליטיים פנימיים ולהתאים את עצמם לאילוצים החיצוניים המוטלים עלינו. מערכת זו דוחה הן רצון טהור והן גורל טהור. בכל סיטואציה, יהיה זמן או מקום בו אדם צריך להיות תלוי בעצמו ובאדם אחר כדי לנהוג בצורה טובה, או כאשר אדם צריך להיות תלוי בעצמו מול התנגדות.
לפיכך, ניתן להכיר בחשיבותם של סגולות טובות או אחריות אישית במסגרת אקדמית. באקדמיה, בין אם בקמפוס ובין אם באופן מקוון, נדרשת משמעת עצמית רבה על מנת לנהוג בסגולה מול כל ההתנגדויות המבניות כמו התמודדות עם שכר הלימוד של הסטודנטים מול הוצאות וולגריות וחסרות טעם של קמפוס או התמודדות עם הפרופסורים המתהדרים או חסרי הרגישות. עם זאת, על התלמידים גם להפגין משמעת עצמית ולהיות בעלי סגולה מול הסכסוכים הפנימיים שלהם כמו דחיינות, הישארות אמינים ואמיתיים, ומגלים מזג ויחס טוב.
מציאת הסגולה הנכונה במצב הנכון ופעולה לפתרון המצב הם רק הצעדים הראשוניים להצלחה. מכיוון שמערכת זו תמיד דורשת פעולה על מנת להיות אחראית, היותו חסר תועלת אינו תורם ואינו מניב הצלחה. בעיקרו של דבר, אדם אינו אדם אמיץ אם הוא רק הציג את יכולתו להיות אמיץ פעם אחת, לא משנה כמה גדול ונראה שזה נראה. דוגמה מצוינת למושג זה הוצגה במאמרי חדשות אחרונים אודות שוטר לשעבר בפילדלפיה, שכובד כגיבור אמריקני על ידי הנשיא אובמה, מוחזק בערבות של 60 מיליון דולר לאחר שאנס לכאורה שתי נשים ותקף אחת אחרת (צ'נג וג'ונסון, 2013).
לפיכך, אדם אמיץ הוא מי שאמיץ באופן רגיל - לא נותן לשום הזדמנות לפעול באומץ להחליק דרך הסדקים. דוגמה נוספת הרלוונטית יותר בהשכלה הגבוהה, סטודנט לתואר שני הוא מי שמסיים משימות באופן רגיל ועקבי, תורם לדיונים בכיתה ומפיק מאמרים מסקרנים, לא מישהו שתורם בחוסר טעם פעם בשבוע וכותב מאמרים איכותיים ומינימליים. לפיכך, האחריות האישית היא סגולה בדרך כלל מול כל התנגדות.
תרגול סגולה אינו קל. זכור, סגולות לא מתכופפות ל'רצונות 'או' צרכים '- מצוינות בלבד. נדרשת משמעת עצמית ומודעות עצמית רבה בכדי לפתח סגולה. עם זאת, זה לא אמור להרתיע. לדברי ד"ר מ. סקוט פק, התורמים החשובים ביותר לחיים מצליחים הם משמעת עצמית, קבלת אחריות, מסירות לאמת ואיזון סכסוכים (פק, 1978). לדבריו, "החיים קשים", אך הם מעולם לא נועדו להיות קלים. בעיקרון אנו יכולים לנצל את המומחיות שלו כדי לספק לעצמנו דרך נכונה ללכת.
עם זאת, עם המודעות העצמית לזהות לאן אנו נמצאים עכשיו, לאן אנו הולכים וכיצד אנו מגיעים לשם, ההדרכה של פק תקועה בסופו של דבר בוואקום. כדי לפרוץ את בורותנו ולמצוא מודעות עצמית, עלינו לרגישות מחדש את גופנו ונפשנו. מתוך איך לחשוב כמו של ליאונרדו דה וינצ'י (Micheal J. Gelb) (1998) , לקוראים מוצעים עקרונות שבעת דה וינצ'יאן - קוריוסיטה, דימוסטראציונה, סנסציונה, ספומאטו, ארטה / סקינזה, קורפורליטה וקוניסיון - המטפחים נפש צומחת, מאוזנת, ממושמעת עצמית, המוקדשת לאמת. לסיכום מהיר של כל עיקרון: קוריוסיטה היא גישה סקרנית שלא יודעת שובע לחיים וחיפוש בלתי פוסק אחר למידה רציפה; דימוסטרציונה היא הנכונות ללמוד מטעויות ולבדוק אמונות שהיו מקובלות בעבר; Sensazione הוא העידון של ששת החושים כדי להגביר את המודעות שלנו; Sfumato הוא הנכונות לאמץ עמימות, פרדוקס ואי וודאות; ארטה / סקינזה הוא האיזון בין דמיון לוגיקה או חשיבה 'מוחית'; קורפורליטה היא חידוד הגוף הפיזי, הכושר והבריאות; Connessione הוא ההכרה בקישוריות הדדית של כל הדברים (Gelb, 1998).
לאורך ספרו של גלב, הוא מציע לקוראים תרגילים רבים והערכות עצמיות שיסייעו בסופו של דבר בפיתוח מודעות מוגברת לעצמנו. לדוגמא, תרגיל לחידוד הדימוסטראציונה שלנו המופיע בספרו עוסק בלמידה מ'מודלים אנטי-תפקידים 'שלנו על ידי עריכת רשימה של שלושה אנשים שעשו טעויות שתרצה להימנע מהם (Gelb, 1998). דוגמה נוספת היא תרגיל הנקרא 'מיפוי תודעה' שיכול לעזור לאזן את מחשבותינו הדמיוניות וההגיוניות - פיתוח עקרון ארטה / סקינזה (Gelb, 1998). על ידי תרגול מסוג זה של תרגילים אנו מגבירים את המודעות העצמית שלנו, המשמעת העצמית והפוטנציאל האנושי שלנו ללמוד ולפתח סגולות.
בסופו של דבר, האחריות האישית היא חובתנו לפעול על פי סגולה. לפעול סגולה באקדמיה חשוב מאוד לפתרון מאבקים פנימיים וחיצוניים אשר בהכרח יאתגרו את כולנו. עם זאת, יש להפגין סגולות טובות באופן קבוע על מנת להישמר. שמירה ופיתוח סגולות דורשות משמעת עצמית ומודעות עצמית. ניתן להבין את התכונות הללו באמצעות ארבעת הסופרים של ד"ר מ 'סקוט פק לחיים מצליחים, ולהיות מעודן לשלמות באמצעות עקרונות שבעת דה וינצ'יאן של מישל ג'יי. לפיכך, הדרך לאחריות עצמית נעוצה ברגישות מחודשת של גופנו ונפשנו, עידון מתמיד ושיפור יכולותינו, והכרה ופעולה על פי מה שאנחנו צריכים לעשות ולא על מה שאנחנו 'רוצים' או 'צריכים' לעשות. לַעֲשׂוֹת.