תוכן עניינים:
בר: בית רחוק מהבית
השעה חמש בערב. קר וגשם. אני נכנס לחניה. אני יכול לראות את השלט "בר מגבעת עליון" כאשר המגבים שלי נעצרים. מתחתיה השלט האדום המהבהב המוכר "קוקטיילים".
זה היה עוד יום קשה באתר הבנייה, "תודה לאל על הגשם" אני מוכן לשתייה. זה היה בראש שלי בשעה האחרונה.
כהה כרגיל כשאני פותח את הדלת. אני עוצר למשך כמה שניות כדי להתאים את העין. אני יכול לשמוע את תיבת הג'וקים מנגנת מוסיקה חזקה. בהמשך מכה בי הניחוח המוכר של בורבון ובירה מעורבב עם עשן סיגריות. שום דבר לא השתנה.
נכנס לאט מאוד אני רואה את השולחנות העגולים הקטנים יושבים עם לקוחות רוכנים, מדברים בקול נמוך זה לזה.
לאורך הקיר יש דוכני עור אדומים עם מנורות טיפאני מזכוכית צבעונית המוארות באפלוליות. הקירות מכוסים בטפט בורדו וזרום זהב.
זה קהל הברים הרגיל. תיבת השעשועים משחקת את טוני בנט. יש צחוק וצלצולים של משקפיים.
קול קורא בשמי. זה פרד הברמן והפרצופים המוכרים פונים להכיר בנוכחותי. אני יכול לצפות שפרד יתפוס אותי עם הרכילות האחרונה, כמו גם בדיחה טובה שתתחיל את הלילה.
"הנה ג'ק דניאלס והמים שלך," הוא אומר ומאשר שהוא מכיר את המשקה האהוב עלי.
קול נשי מקצה הבר מזמין אותי, "פרד, למטה.", היא טופחת על שרפרף פתוח לידה.
אני בבית.
תולדות הברמנים
כך היו סורגים בשנות החמישים ותחילת שנות ה -60. אבל הברמנים איבדו את האמנות שלה - את היכולת ליצור אינטימיות ואווירה של היכרות. ברמנים כבר לא מתזמרים שיחת לקוחות כמו מנהיגי סימפוניה.
הברמנים החלו בימי קדם ונותרו אחד המקצועות הוותיקים בעולם. זה התחיל ממארחים יוונים ורומאים שהסתמכו על אומנים מומחים שימזגו את יינותיהם.
פונדקאים מהמאה ה -19 הכינו בעצמם בירה ומשקאות חריפים, שכן הברמנים של היום מגישים מבצעים של Happy Hour.
אז, מה קרה לאחוות העולם של הברמנים - אותם ברמנים מבית הספר הישן שידעו את שמו של כל לקוח בחמש הדקות הראשונות?
ראשית עלינו לדעת קצת יותר על ברמנים ועל מה שנדרש כדי להיות ברמן מקצועי לפני מהפכת הטכנולוגיה הדיגיטלית.
מה שנדרש כדי להיות ברמן טוב
ברטינג היה ערבוב חלקי, חלק הגשת משקאות, אבל החלק העיקרי היה יצירת חוויה לכל לקוח שישב על הבר. לקוחות נהגו להיכנס לבר ממספר סיבות: לשיחה, חלקם היו בודדים, חלקם פשוט עברו שם.
תהיה הסיבה אשר תהיה, הברמן הטוב זיהה כי צרכי הלקוחות עמוקים יותר ממשקה. היו סימנים שהברמן הרים מהר מאוד, כמו מישהו שדיבר עם האדם שלצידם ברגע שהם התיישבו; מישהו שחיכה שהברמן יתקרב אליהם או מישהו שהברך אותו מיד. הברמן הטוב ידע איזה סוג שיחה להתחיל על סמך הרמזים האלה.
הברמן הטוב הצליח לבדר עם הידע שלו בקוקטיילים, כמו גם את ההיסטוריה של המשקאות הפופולריים… האם שמעתם פעם את סיפורו של גיבסון מרטיני? זה ממחיש את החשיבות והאמנות של מה שהיה ברמן בעבר.
הסיפור מספר כי מר גיבסון, איש עסקים בוול סטריט בשנות החמישים, לא רצה להשתכר במהלך ארוחת הצהריים, אך הוא רצה לשמור על שתיית כולם. הוא עשה עסקה עם הברמן בכדי להחליש את המשקה שלו וכדי לדעת איזה מרטיני שלו, הברמן שם בתוכו בצל. הוא נודע כשתיין מרטיני גדול שיכול להחזיק את עצמו והם קראו משקה על שמו.
היו גורמים אחרים שנכנסו לתמונה, כמו סוג הבר שהיה והיכן הוא נמצא. יכול להיות שזה היה בר באזור עסקים במרכז העיר או באתר נופש. זה יכול היה להיות בר קאנטרי קלאב שבו כל הלקוחות התנהגו כאילו הם מחזיקים במקום, או במקרה אחד זו הייתה טברנה שנמצאת בצד כביש מהיר סואן…
ברמנים שומעים סיפורים
בשלט "BJ's" הכהה פורסם "קוקטיילים" באור ניאון בוהק מתחתיו.
זה היה בקטע בודד של כביש 66 - כ -50 קילומטר ממזרח ללוס אנג'לס.
בשנת 1964 הייתי שם ברמן וזה היה תחנת בור לנהגים ממש על הכביש המהיר. אנשים שתו מהיר או השתמשו בשירותים וזה היה אחד מאותם המקומות בהם הזמן נעצר.
נכנסת למבואה קטנה ופנית שמאלה לבר ארוך, כמעט לאורך החדר. היו עמדת להקה ורחבת ריקודים עם שולחנות מסביב עם שלט שמפרסם מוסיקה כפרית בכל יום שישי ושבת בערב.
החניון היה תמיד מלא מה שאומר שהבר תמיד היה מלא לקוחות.
אף פעם לא ידעת איזה סוג של נווד יגיע. בכל מקום מפורסמים שמגיעים מפאלם ספרינגס או מכוכבי קולנוע עתידיים שנושאים את אכזבתם חזרה למערב התיכון. היו אנשים שברחו מחייהם והם התערבבו עם זרים מכושפים והתיירים האבודים עם מפותיהם המקופלות יתר על המידה. אני זוכר כמה עובדי בניין בהפסקה מעבודה ברחוב מפטפטים עם אישה שלוגמת חגב. היה לה מעיל פרווה יקר והגיעה לקאדילק.
ידעתי שלכולם יש סיפור לספר וכך פניתי אליהם.
© 2019 קנת די ארון