איך זה להיות איש תחזוקה

התפקיד הראשון שלי: איש התחזוקה

החלטתי לספר סיפור על תקופתי כאיש תחזוקה. ולפני שאכנס לזה, הרשה לי לשתף רקע כלשהו לגבי האופן בו מיקמתי את עצמי להיות אחד. עברתי קורס של חמש שנים בהנדסת מכונות למרות שלא היה לי נטייה טבעית למכונות או לחלקים נעים במערכת מכנית מורכבת.

אם היית צועד קדימה משנת סיום הלימודים שלנו לשעה שעברה כבר שש שנים, כשליש מחבריי לכיתה עובדים בתחנת כוח אי שם. חלק ניכר מהם עובדים למעשה באותו מפעל גיאותרמי כעת. כחמישית מחבריי לכיתה הפכו כעת למהנדסי נכסים או למנהלי נכסים - סוג המשמעת שלוקח מעט כמעט מכל תחום הנדסי. וכמה מחברי לכיתה הפכו לאנשי הים, והשתמשו ביסודם בהנדסת מכונות כדי להיות עובדים בספינות גדולות. מבחינתי הפכתי לאנליטיקאי בחברת טק, ואמנם לא הייתי כאן אלא אם כן עברתי את השנה וחצי ההיא של איש תחזוקה. קיבלתי את התפקיד הראשון שלי באמצעות הפניה של מישהו שהכרנו שקרוב משפחתו עבד בסוכנות הממשלתית שאמורה להיות ממונה אלי.

ההתמחות שלי: טעם קדמי

ההתמחות שלי הייתה סימן כמעט מדויק לבאות. היינו חמישה שהוקצו בבריכה המוטורית של ממשלת העירייה המקומית - שם כל המשאיות והדחפורים השכורים מקבלים שירות על ידי מכונאים ממשלתיים בשכר מינימום. כמקום עבודה זה לא היה מודל מצוין לאופן שבו סביבת עבודה צריכה להיראות, אבל אני לא יכול להאשים את ממשלת העיר שלנו בכך שהיא מוציאה כל כך מעט מזומנים מתוך מעט מאוד העסקים מהם היא יכולה לקבל מיסים. אני אפילו לא זוכר שחלקנו בבריכה המוטורית היה בעל ריצוף כלשהו - החלל שמתחת לרגלינו היה קרקע חשופה. כשאני מסתכל על זה לאחור, זה כנראה לא היה המקום הבטוח ביותר לעבוד בו. אני בטוח מקווה שהם שיפרו את מקום העבודה הזה עד עכשיו. אבל החלק הספציפי של ההתמחות שלי שהיה טעם מקדים לדברים שיבואו לעבוד כאיש תחזוקה היה גרגרי, קודר,חלק שמנוני. עבודה בבריכה מוטורית מבטיחה זרם יומי של חלקי רכב הזקוקים לשימון, פירוק חלקים עם שמן מנוע בכל רחביהם, ועורך שטיפת ידיים של 10 דקות לפני ארוחת הצהריים. במבט לאחור, לא הייתי מוכן לכל זה בעבודתי הקרובה, ואני שמח שלפחות היו לי כמה 200 שעות שקוע בכל זה.

עובד בדרגה נמוכה לומד מלאכות רבות

מהר קדימה מאותה תקופה בבריכה המוטורית ועד שנתיים אחר כך הייתי מועסק כעובד קבלן ממשלתי. הסוכנות הממשלתית בה עבדנו הייתה המקבילה לפדרל ריזרב באמריקה. אבל זה היה אחד הסניפים הקטנים במדינה, כך שזה לא היה סביבה מכריעה מדי לעבודה ראשונה. התואר שלי היה 'מהנדס מכונות' אבל הייתי קרוב יותר להיות איש תחזוקה פשוט. לפני שקיבלתי את העבודה, אפילו לא ידעתי להחליף נורה. עכשיו היינו בפרויקט כולל של התאמה מחדש של כל נורות הצינורות של הבניין ל LED, וכל מהלך שביצעתי היה ריח של טירון. אבל בסופו של דבר, כישורי הטירונות שלי ישתפרו ככל שימי העבודה המורכבים של 12 שעות חובה הקלו עלי להיות שקועים בחייו של איש התחזוקה.היו לי שני חברי צוות אחרים במחלקת התחזוקה שלנו כביכול והובלנו על ידי שני מפקחים, שבסך הכל לא מצאתי מוזר בכלל באותה תקופה, אבל עכשיו במבט לאחור זו הייתה צורה מאופקת של מאבק פוליטי ב המשרד.

מה שלומדים בעבודות התחזוקה הוא שפרויקטים מגיעים לא רק מההנהלה, אלא גם מהטבות אישיות שהושיטו על ידי אנשים בדרגים גבוהים יותר. כאנשי תחזוקה המועסקים על ידי הקבלן הממשלתי, היינו קרוב למטה בהיררכיית מקום העבודה וכל העובדים הרגילים המועסקים על ידי הסוכנות הממשלתית - אפילו אלה בדרגה הנמוכה ביותר (פקידים, עוזרים, מאבטחים) - היו כולם גבוהים יותר בהיררכיה מאיתנו.. זה מרמז על כך שתואר "מהנדס מכונות" שלי לא פירוש דבר כאשר הוצבתי לצד פקיד שכנראה אפילו לא סיים את לימודיו בקולג ', אלא היה עובד קבוע בסוכנות הממשלתית. פירוש הדבר שכל אחד מהסוכנות הממשלתית יכול היה לתת לנו כל מיני עבודות במיוחד מכיוון שידעו שעבדנו 12 שעות ביום במשך 6 ימים בשבוע.אני זוכר פעם אחת שאחד מחברי לקבוצת המשימה הוטל עליו לתקן נושא על לוח ה רחף של עובד רגיל. לא היה לו מושג מה זה רחף לפני אותה תקופה, אבל נראה שהאינסטינקטים שלו עזרו לו לתקן את זה. הייתה גם תקופה בה אחד המפקחים שלי התבקש לתקן שעון מכיוון שהוא היה צפוף מדי - זה כנראה היה טוב יותר מאשר פרויקט בפועל. היה גם יום אחד שבו הצוות שלנו הוטל להרכיב חישוק כדורסל כדי שהמאבטחים יוכלו להפוך את תוכנית הכושר שלהם למהנה יותר.היה גם יום אחד שבו הצוות שלנו הוטל להרכיב חישוק כדורסל כדי שהמאבטחים יוכלו להפוך את תוכנית הכושר שלהם למהנה יותר.היה גם יום אחד שבו הצוות שלנו הוטל להרכיב חישוק כדורסל כדי שהמאבטחים יוכלו להפוך את תוכנית הכושר שלהם למהנה יותר.

אבל אם לא היו לנו פרויקטים צדדיים כל כמה זמן, ימים פשוט היו נעלמים לשבועות ולחודשים. יום ראשון בו ירדנו הרגיש כמו יום ארוך מאוד אז בו יכולתי פשוט להירגע ולהתעצל בצפייה בסרטים קוריאניים. העבודה השגרתית שהייתה לנו במשך שישה ימים בשבוע הייתה פיקוח על כל המתקן כאילו היה מפעל. עקבנו אחר אספקת החשמל הגיבוי, ניקינו את יחידות המיזוג מבפנים ומבחוץ, וידאנו שמכלי המים מלאים, ואפילו תיקנו פה ושם כמה כסאות שבורים. היינו שם גם כשהיה סמינר בחדר הישיבות. אנשים ממגזרים שונים היו מוזמנים לסמינרים אלה בנושא פיננסים, בנקאות מרכזית, טריוויה על שטרות כסף - ואנחנו היינו שם מקימים את מערכת הקול ומוודאים שהתאורה, מיזוג האוויר, הכיסאות והשולחנות מסודרים.לא ידעתי שתואר מהנדס מכונות יכול להיות כה גמיש.

נשארתי בתקווה לעבודה ממשלתית רגילה

בסופו של דבר כשנמאס לך מהחזרתיות ומהחשש שתאונת עבודה אחת שיכולה לשנות הכל יכולה לקרות בכל רגע, אתה מוצא כל מיני סיבות להפסיק. הסיבה שלא רציתי להפסיק כל כך מהר הייתה שתמיד היו הבטחות מהמדרג העליון של מקום העבודה שנקבל גישה טובה יותר לעבודה ממשלתית רגילה בסופו של דבר, כשיגיע הזמן שלנו. המפקח שלנו היה דוגמה מושלמת לכך - הוא שילם את דמי העבודה שלו בקבלן ממשלתי במשך שלוש שנים ובסופו של דבר הגיש בקשה לתפקיד פתוח בסוכנות הממשלתית. הוא בנה מספיק מערכות יחסים במקום העבודה כדי להתגייס מאחוריו לתמיכה במינויו (מכיוון שאתה זקוק לתמיכה פוליטית כדי לעבוד כעובד קבוע בממשלת הפיליפינים, אלא אם כן אתה סיים בהצטיינות גבוהה).ההבטחה הזו לעתיד מזהיר ויציב הספיקה לי לזמן מה כדי להמשיך לעבוד ולעבוד בשבועות של 72 השעות, אך בסופו של דבר היא נכנעה. יום אחד כבר לא יכולתי לסמוך על ההבטחה הזו.

היום בו החלטתי להפסיק

היום בו אנו מחליטים לעזוב את עבודתנו בחיים האמיתיים הוא לעתים רחוקות היום בו אנו פונים בהודעה. היום שבו תעביר את מכתב ההתפטרות שלך או תודיע לבוס שלך שאתה עוזב הוא היום שבו שקלת כבר את ההשלכות, הערכת כמה זמן יחזיק המשכורת האחרונה שלך, ונחת או שאתה מרגיש חיובי לגבי יעד העבודה הבא שלך. מבחינתי זה היה קצת שונה מכיוון שעדיין לא הייתי עצמאי לגמרי. עדיין נתמכתי באופן חלקי (בעיקר) על ידי אמי וגרתי בבית המשפחה, כך שאובדן עבודתי לא סבל כל כך הרבה משקל אז. יום אחד, כשהרגשתי שההשראה מהידיעה שמישהו ממתין לי עבודה ממשלתית יציבה מתישהו, הפסקתי. לצערי אני לא זוכר את היום המדויק,אבל אני מרגיש יום עבודה אחד כשנמאס לי בדיוק מהפוליטיקה שנמשכה והימים שנעלמים, הלכתי למפקח שלי ואמרתי לו שאני מפסיק. הוא כמובן הופתע, כי זו תמיד הייתה הנחה שקטה שאני פשוט אעבור את התנועות, אדווח לעבודה יום יום ויום, ואקום יום אחד, מוכן להגיש את הדרישות שלי ולהתמנות לחוזר על עצמו אבל עבודה ממשלתית בתשלום טוב שגובתה בכספי מיסים.

אמרתי לו שאין באמת סיכוי שאקבל יום אחד את העבודה הממשלתית הזו. שזה חלום מקטרת. ידעתי שקרובי משפחה של גמלאים ועובדים בהווה הם מועדפים בהרבה מכל אחד אחר, ולא הייתי קרוב של אף אחד.

וזה היה בשבילי - חודש אחר כך כבר לא הייתי איש תחזוקה ובמקום זאת התחלתי לעסוק בחוק.

מה שלמדתי להיות איש תחזוקה

אם יש לקח אחד גדול שאני יכול לקחת מהזמן שלי כאיש תחזוקה, זה לא לסרב לשום עבודה שזורקים לעברך אלא אם כן זה איום על בריאותך ובטיחותך האישית. פירוש הדבר היה לקחת על עצמך כל סוג של עבודה שעברה דרך הטלפון. בכלל לא ציפיתי לקחת עבודות בנייה, אבל שם עזרתי לתקן את הלובי השיש מכיוון שמפתחי האתרים עשו עבודה מחורבנת באזור זה. גם לא ציפיתי להציב חומר איטום בין פערים של הכיורים, אך זו הייתה גם הפעם הראשונה בחיי שנתקלתי בכל סוג של עבודות אינסטלציה. הושלכו לעברנו גם כמה עבודות נגרות ברמת טירון, ואף פעם לא עשיתי נגרות כלשהי בחיי.

כמו כן, התחלתי להעריך יותר את ניהול הנדל"ן מאז ועד היום. פשוט כל כך הרבה קורה בשמירה על בניין 'בחיים' ומפתחי אתרים פשוט אינם מושלמים. למפתחי אתרים יש מועדים ותקרות עלות שמולידים פשרות רבות, מה שמוביל בסופו של דבר לסיוטים בעבודות תחזוקה. בניית בניין היא דבר אחד, אך שמירה על איכותו של אותו מבנה מבפנים ומבחוץ היא תהליך מורכב הדורש ניסיון וצמא יומיומי לידע. חייבת להיות הכמיהה ללמוד עוד, כי בעבודות תחזוקה, יום אחד יש בעיה או בעיה חדשה לגמרי שאין שום דרך בה היית יכול להתכונן.גם אם אחד מחברי לקבוצה עבד מספר שנים במזרח התיכון כחשמלאי ועובד תחזוקה של מערכת מסילות חשמליות (היה לו ניסיון של למעלה משני עשורים) היו הרבה בעיות שהיו חדשות עבורו.

ולבסוף, יש לשלם עבודות צווארון כחול יותר. במדינתי, במערכת התעסוקה יש כמה חורים המאפשרים לתת שכר נמוך מאוד עבור משרות מסוכנות. במקרה שלי אז הייתי רשמית שכיר של קבלן ממשלתי, מה שאומר שאני עובד במגזר הפרטי. ומה שמצער הוא שסוכנויות ממשלתיות מחויבות על פי החוק לקחת את החוזה במחיר הנמוך ביותר. זה מוביל לקבלנים ממשלתיים במירוץ לתת את המחירים הנמוכים ביותר עבור שירותיהם, ובסופו של דבר מסתכמים בהטבות מינימליות ופיצוי מתחת לשוק לעובדי הקבלן. ראיתי זאת ממקור ראשון בקרב אותם עובדי קבלן שעבדו במשק בית, שכולם שילמו שכר מינימום, היו להם רק חמישה עלים בתשלום בשנה ואף התבקשתי לשלם חלק קטן משכרם הנמוך כבר כאיגרת חוב. ולגבינו בתחזוקה,היו לנו גם חמישה עלים בתשלום בשנה, ולולא תשלום השכר הנוסף היומי שלנו, היינו גם קרובים לשכר מינימום. הם ניכו את משכורתנו עבור המדים שלנו, שמפרסמים גם את שמם בעצמם.