תוכן עניינים:
איך זה הגיע: רצינו להיות ביחד
לפני שנתיים מצאנו את עצמנו בטיסה בכיוון אחד לאמריקה; זה היה פותח עיניים כל כך למסע שמעולם לא חווינו. זו תהיה הפעם הראשונה שלנו לטוס מאפריקה, מעבר לאוקיאנוס שלם, וישירות לתרבות אחרת. תמיד רצינו לנסוע. מהיום שנפגשנו דיברנו על איך זה יהיה לטייל ביחד בעולם. איכשהו זה היה פשוט משהו ששנינו התאהבנו בו.
עכשיו בהתחלה כשפנינו לתפקיד זה היה מפחיד. כלומר, דמיין לעצמך להיות במערכת יחסים חדשה ולהגיש מועמדות לעבודה שאתה יודע שיבטיח שתבלה 90% מהיום שלך ביחד. זה מטורף! תוך שבועיים עברנו ממערכת יחסים למרחקים ארוכים להיות ביחד כל יום, כמעט כל היום. אהבנו את זה. במבט לאחור, אני לא זוכר זמן בלי מיקי בחיי, ואם היינו נפרדים עכשיו שבוע-שבועיים, הייתי נאבק.
דמי ומיקי
מה בדיוק קורה בספינת שייט
כשעלינו על הספינה הענקית שלה היינו קוראים הביתה בחמשת החודשים הקרובים, זה באמת נראה כמו חללית. אזורי הצוות נראו כל כך שונים מאזורי האורחים. זה היה כל כך מסקרן ללמוד איך הכל עובד.
איתור השגרה שלנו יתגלה כחלק החשוב ביותר בעבודה על ספינה. החודש הראשון שלנו הייתי אומר היה הכי קשה, עבדנו שבעה ימים בשבוע, בין שבע לשתיים עשרה שעות ביום. זה באמת לקח כחודש להתרגל, ולא רק זה, "היינו" עם "שותפים אחרים לדירה" וזה היה די אי נוחות. ברגע שהייתה לנו בקתה קטנה משלנו להתקשר הביתה זה היה משיט חלק משם והלאה.
היציאה מהספינה וחקירת נמלי הקריאה שלנו הייתה ללא ספק החלק הטוב ביותר בעבודה, כאן נדבק עלינו חיידק הנסיעות. אהבנו את כל המראות, הצלילים, הטעמים והאנשים החדשים שחיכו באיים. יום ראשון היה היום האהוב עלינו: היינו עוגנים בנמל הבית שלנו, שבמקרה היה ניו אורלינס! זה היה יעד כל כך ייחודי עבורנו, עם כל חנויות הוודו וקוראי הדקלים באמת הרגשנו שאנחנו בפרק של מקוריים . (שנורה בניו אורלינס).
דמי ומיקי
הטבות וחסרונות בלהיות חבר צוות
הטבות! האם אנחנו לא פשוט אוהבים אותם, במיוחד כשמדובר בקודי הנחה ולא בתשלום שכירות. כן, נכון, לא היינו צריכים לשלם שום שכר דירה, או עבור האוכל שלנו, קיבלנו הנחות בחנות והנחות בהפלגות. אם זה לא מספיק, היו לנו גם מסיבות בלעדיות של "צוות בלבד" לפחות פעם בחודש, "מסיבת אוכל" בכל שבוע שני (שם יצא לנו לאכול את האוכל מכל מדינה על סיפונה), ובר צוות פרטי שלנו אנו יכולים לבקר בכל ימות השבוע (זה גם העניק לנו הנחות על המשקאות שלנו). עכשיו כשאני קורא את זה זה נשמע כמו החיים המושלמים!
עם זאת, חיי הספינה היו חסרונות, למשל שעות. עבדנו הרבה, הרבה, הרבה, הרבה שעות. הייתי אומר שעבדנו בסביבות שישים עד שישים וחמש שעות בשבוע, ועבדנו שבעה ימים בשבוע. כמה שבועות עבדנו יותר, אבל מעולם לא עבדנו פחות. חסרון נוסף היה אימוני הבטיחות, אם כי זה היה הכרחי לחלוטין, ואני כל כך שמח שהיינו צריכים לעשות את זה, זה אומר שיש לנו הרבה פחות שעות שינה. מכיוון שההדרכה אינה מתקיימת בזמן העבודה, אני מניח שהיא תצטרך להתקיים בזמן השינה שלנו. אם כי כשמסתכלים אחורה על העבודה עצמה היינו אומרים שההטבות בהחלט עולות על החסרונות, ובסך הכל אהבנו כל יום שאנחנו על הסיפון.
דמי ומיקי
יורד מהכלי
ממש בהתחלה, באותו שבוע או שבועיים ראשונים על סיפונה, די קשה לרדת מהאנייה, מכמה סיבות. הראשונה שהחודש הראשון שלך הוא די אינטנסיבי כשמדובר באימון בטיחות. כל קו שיוט צריך לוודא שכל אחד ואנשי הצוות צריכים לדעת בדיוק מה לעשות במקרה חירום. לא רק זאת, אם הספינה נעצרת בנמל בארה"ב, כל אנשי הצוות דורשים מסמך ספציפי המאפשר להם לרדת. המסמך הזה לקח לנו בין שבועיים לשלושה להגיע, אבל ברגע שהיה לנו היינו מוכנים ללכת על כל החוזה שלנו לתשעה חודשים!
דמי ומיקי
בפרק הבא אכנס לנמל השיחה הראשון שלנו ולארץ השנייה שלנו אי פעם מחוץ לבית.
© 2020 דמי ומיקי