תוכן עניינים:
שריל סנדברג, מימין, נראתה בתקופות מאושרות יותר עם בעלה המנוח, דייב גולדברג.
זמן להתאבל
לימוד בן משפחה נפטר יכול להיות אחת החדשות הכואבות ביותר שכל אחד יכול לקבל. גם כשאתה לא מסתדר עם בן משפחה מסוים, למידה על מותו עלולה לגרום למערבולת רגשות שעלולה להימשך חודשים להתפרק, ולא כל מקום עבודה יכול להציע יותר מכמה ימים להתמודד עם זה.
עסק המוות הוא עניין כואב, ומעבר לשטויות הביורוקרטיות שכולנו בסופו של דבר מתמודדים איתם בשלב זה או אחר, יש את הבלגן הרגשי. מקומות עבודה רבים מציעים רק כמה ימים קצרים - בקושי מספיק זמן לקבוע סידורים להלוויה וכדי שההלוויה כאמור תתקיים. תהליך האבל יכול בקושי התחיל מכיוון שאתה אמור לחזור לעבודה, ואתה בהחלט לא במיטבך. יתכן שתגלה שהפיוז האישי שלך קצר בהרבה ממה שהוא בדרך כלל, או שאתה מוסח בקלות. עם זאת, לא תמיד אתה יכול להרשות לעצמך פשוט לקחת עוד זמן להתאושש מההפסד.
בתחילת 2017 הודיעה שריל סנדברג, סמנכ"לית פייסבוק והיא עצמה שמבינה את הכאב לאבד מישהו טוב מדי, כי פייסבוק תעלה מדרגה ותאפשר לעובדיה זמן נוסף לנווט את צערם במקום להתעקש לחזור לעבוד מיד לאחר שאדם אהוב מת. בעלה ואביו של סנדברג לשני ילדיהם הקטנים של הזוג, דייב גולדברג, נפטר לאחר הפרעת קצב לב בשנת 2015, והכניס אותה ואת ילדיה למה שכינתה "הריק" של האבל. היא ציינה שהיא ברת מזל שיש לפייסבוק את הגמישות לאפשר לה לעבוד ולהיות שם עם ילדיה ועבורם - לא משהו שכל העסקים מסוגלים להציע לעובדיהם.
זה לא רק נושא ארצות הברית; זה משהו שמטריד את החברה בצפון אמריקה. לעתים קרובות מאוד, כשמישהו קרוב לנו נפטר, אנו צפויים להמשיך ולעבוד לאחר שלושה עד חמישה ימים בלבד בכדי להתמודד עם האובדן שלנו. הצער, למרבה הצער, לא עובד על לוח זמנים יפה; זה משהו שיכול להעיר אותנו באמצע הלילה עם בעיטת גרזן לחזה. זה נשמע כמו ילד, מפחד שאתה הולך "בדיוק כמו אמא" או "בדיוק כמו אבא." זה משאיר אותנו מפוחדים ולא בטוחים מה לעשות הלאה.
אמנם 20 ימי החופשה המוצעים של פייסבוק אינם מכסים את משך הזמן שכולם יצטרכו להתמודד עם רגשות האובדן שלהם, אך זו הכרה משמעותית בכך שלא מציעים לנו מספיק זמן להתמודד עם זה. אמנם אתה צריך לחזור לעבודה בשלב כלשהו - חידוש הדפוסים הרגילים שלך יכול לעזור לך להתאושש לאחר אובדן - 20 יום מאפשר לך לפחות להתחיל בדרך להחלים מההפסד שלך.
חברות רבות בארה"ב אינן מחויבות אפילו להציע חופשה בתשלום. לעתים קרובות יותר מאשר לא, חברות מאפשרות לעובדיהן כמה ימים מועטים, אם כן, להתמודד עם הפסדן האישי ולצפות לחזרתם מיד.
בקנדה חופש השכול משתנה עם כל חברה. הזמן הזה עשוי להיות משולם, ושוב, אולי זה לא - שוב, זה תלוי בחברה. איך זה משפיע על העובדים ובתורם, על החברה שהם עובדים בה?
צער אישי: המסע של כולם שונה
סנדברג הבהירה בהודעתה כי הציפייה איננה שאנשים יחזרו לאחר 20 ימי השכול שלהם ויהיו מוכנים להיות בראש המשחק שלהם. במקום זאת, זה יתן לעובדים התחלה טובה להקים שגרות ומשקי בית בעקבות המהפך הטראומטי שאובדן יכול להביא.
האם זה לא יהיה נהדר אם מעסיקים יוכלו ללכת בעקבות הפייסבוק ולאפשר לאנשים את הזמן הדרוש להם כדי להתמודד עם צערם? לפחות, ללמוד להתמודד עם צערם אפילו קצת לפני שהם צריכים לחזור לעבודה? עובד אפקטיבי הוא מי שמרגיש נתמך על ידי מקום עבודתו, וכדי להיות בטוח, תקופות שכול ארוכות יותר, בין השאר לתקופות חופשה, תהיה דרך נהדרת להתחיל לעזור לכל העובדים להרגיש נתמכים יותר על ידי מעסיקיהם.
ישנם אנשים רבים שעברו אובדן, צפוי או אחר, וככל הנראה היו מודים שהם חזרו לעבוד מוקדם מדי מתוך תחושת מחויבות (כפי שרבים מאיתנו צריכים למקומות העבודה השונים שלנו) או כדרך בריחה. ישנה גם העובדה הפשוטה שהם זקוקים לכסף. אמנם לא כל מקום עבודה יכול לספק חופשת שכול בתשלום מעבר לימים המועטים שעושים עסקים מסוימים, אך מתן אפשרות לעובדים זמן מעבר למספר ימים קצרים בכדי להתחיל להתאבל על אובדן, יכול לעבור דרך ארוכה לעזרת עובדיהם להחלים.
סנדברג עצמה הודתה כמה מועיל לה להיות בסביבה בה ידעה שהבוס שלה ייתן לה את הזמן הדרוש לה ללמוד לרפא.
"בתוך סיוט מותו של דייב כאשר ילדי היו זקוקים לי יותר מתמיד, הייתי אסיר תודה כל יום לעבוד בחברה המספקת חופשת שכול וגמישות", אמר סנדברג. "הייתי צריך את שניהם כדי להתחיל בהתאוששות שלי. אני יודע כמה זה נדיר, ואני מאמין מאוד שזה לא אמור להיות."
הפסד הוא הרסני: יש צורך בתמיכה נוספת
