תוכן עניינים:
למושג פרסום עצמי ישנה סטיגמה אמיתית מאוד, ואנשים רבים יכפישו ספר בהוצאה עצמית בשל האופי החובבני הנתפס בהפקתו. תלונות מכוונות בדרך כלל לכישלונות בעריכה והגהה נכונים, בעוד ששיבוש גדול נוסף הוא עיצוב הפנים של הספר, עם כניסות רחבות יתר על המידה, בחירת גופן גרועה ונושאים טיפוגרפיים אחרים. ואל תתחילו אותי בכיסויים!
הסטיגמה
אני אהיה כנה ואומר שיש סיבה טובה מאוד לסטיגמה המצערת הזו, עם זאת, בימים הראשונים של כל תעשייה חדשה, וזה בדיוק מה שמדובר, יש כנראה הרבה ממהרים, לא ממש מוכן למוצרי שוק. אני מאמין שככל שהתעשייה תבשיל, זה יסתדר ורמות האיכות יעלו. זה קרה עם תעשיות חדשות רבות בעבר, ואני מאמין ששוק הפרסום העצמי ילך בעקבות מגמה זו, כאשר יותר ויותר כותבים בהוצאה עצמית מפתחים סטנדרטים מקצועיים.
עם זאת, ככל הנראה תמיד יהיו אנשים שיטענו כי הוצאה לאור מסורתית, כמו למשל עם חברה מבוססת (אחת מ"ארבע הגדולות ") תהיה פוסק טוב יותר ובטוח יותר בספר שהוא טוב, נכון ונכון. "פרסום מסורתי", הם יטענו, "פירושו איכות."
ובכן, הם אומרים שאם אינך מכיר את ההיסטוריה שלך, אתה נידון לחזור עליה. אז בואו נטייל קצת אחורה בזמן ונבחן את אמיתות ההנחה.
באופן מסורתי, פרסום היה בחינם לכל מה שאפשר לכל מי שיש לו כמה שילינגים להדפיס את המחזה או השיר שלו, או, לעתים קרובות ככל שלא, להדפיס מחזה או שיר של מישהו אחר, במספרים מוגבלים. אלה יימכרו אז ברחוב או באמצעות מספר עסקים כלשהו. במאמר שלה, "רוכלות מודפסות ותרבות עירונית באיטליה של הרנסאנס", מעירה רוזה זלצבורג כיצד ניתן היה להשיג מרכולות מודפסות לא רק מחברי גילדות הדפוס, אלא גם מסוחרים מסוגים רבים אחרים, כולל, לפחות במקרה אחד, קצב. עכשיו, זה היה במאה ה -16, כך ברור שלפרסום עצמי יש היסטוריה ארוכה.
תקנות פרסום והפקה
נראה כי הסדרת הייצור והמכירה של חומר מודפס בימים הראשונים הייתה קשה, וחובבים התחרו ישירות עם גילדות הדפוס. כמובן שלאורך זמן גילדות הדפוס הללו הפעילו יותר ויותר כוח, ואילצו סופרים לייצר את עבודותיהם רק באמצעות חברי הגילדה וביטלו כל תחרות שאינה מוכרת.
בתקופתו של שייקספיר, הוצאות לאור כידוע עדיין לא היו קיימות. בלונדון, החצר של כנסיית סנט פול הייתה מרכז המוצרים המודפסים, וספקים רבים הקימו חנות כדי לענות על הדרישה הגוברת שיש לציבור להצגות, דרושים, שירים וכל מיני טקסטים. בשנת 1593, כשהוא מוצא את עצמו מעט חסר מזומנים, פרסם שייקספיר בעצמו שיר ארוך, ונוס ואדוניס. לאחר מכן הוא מכר את זה בחצר בסנט פולס, לצד סופרים רבים אחרים שפרסמו בעצמם וכיס את הרווח. ככל הנראה זה עבד די טוב עבורו, כאשר הוא חזר על הניסוי בשנת 1594 עם שיר אחר, "אונס לוקרצ'ה". אלה היו החומרים המודפסים היחידים שאנו מכירים שעליהם פיקח שייקספיר באופן אישי. מעטים היו מגנים את המאמץ המוקדם הזה לפרסום עצמי של גדול הסופרים בעולם, אולם זה היה בדיוק מה שהיה.
לפני מותו הופיעו 19 מהמחזות של שייקספיר בפוליו. כל אלה סומנו כמרמאים על ידי עורכי האוסף הרשמי הראשון של יצירותיו של שייקספיר, המינג וקונדל. בהקדמה הם כתבו על
"עותקים גנובים וחשאיים מגוונים, מחוללים ומעוותים על ידי הונאות מתחזים מזיקים שחושפים אותם."
הרביעיות המוקדמות הללו אכן פגומות קשות, וברור שאינן מדגימות את ידו של הברד עצמו. ספרים פיראטיים הם, כמובן, עדיין נושא, יותר מתמיד למעשה, אך זהו נושא לדיון אחר.
בעוד שייקספיר תופס מקום בולט בקאנון הספרות העולמית, ובצדק, העובדה שהוא פרסם בעצמו את יצירתו שלו, במקום לסמוך עליה לכל אחד מחברי גילדת המדפסות שתטפל בשבילו, מובילה אותי לכמה מעניינים. שאלות.
האם הוא רצה להבטיח שרמת האיכות תעמוד בסטנדרטים שלו? האם הוא היה מודאג מכך שיתייחסו לעבודתו כאל עוד 'עבודה' ולא תינתן תשומת הלב הראויה הראויה? האם הוא התרעם על תשלום יותר עבור שירות שהוא יכול לעשות גם כן, או יותר טוב? והאם הוא התרעם על הפסד כסף לאגודה שעשתה מעט מאוד, מלבד הכפפת יזמים לשליטתם?
התחושה שלי היא כן מהדהד לכל האמור לעיל.
האם שאלות אלו רלוונטיות ליוצרים כיום? כן, אני מאמין שכן. פרסום מסורתי, רחוק מלהיות המעוז האחרון של הטעם הטוב והבטיח של האיכות, הוא איטי מדי, שמרני ביותר ויקר במיוחד עבור המחבר. אין שום שאלה בנוגע לכך שמידה של סיפוק נגזרת מהחתמה להוצאה לאור מסורתית, אך ברגע שהליט שלך ילטף מספיק, בוודאי שזה ישנה לך כיצד מתייחסים לספרך. העריכה, השיווק של עיצוב הכריכה צריכים להתאים כולם לחזון שלך לגבי עבודתך. עם זאת, לסופר אין השפעה מועטה או לא על החלטות אלה.
מטבע הדברים, סביר שיש פשרה. אני חושב שזה כבר קורה מכיוון שמפרסמים עצמאיים נמצאים במגמת עלייה. אלה הוצאות לאור קטנות עם עניין אישי בעבודה שלך, שרואות את הערך בחזון שלך, ושמאמצות רבות לממש אותו. בטח, תמיד יש שורה תחתונה, אבל הם יכולים לגרום לך לשווק מהר יותר, ישתפו פעולה ולא יכתיבו, והם מספקים אחוזים גבוהים בהרבה מבחינת תמלוגים. זה בהחלט המקרה כי טווח ההגעה שלהם אולי לא יהיה עד למבט שלהם, אבל מה שחסר להם בנתח השוק יותר מכם מפצה על ידי התלהבות והטיפול בו הם מתייחסים לעבודה שלך. אם זה לא המקרה, ייתכן שמפרסם אחר יכול להיות הדרך ללכת. או בכלל לא.
זה לוקח כפר
פרסום עצמי אינו חייב להיות מעשה של אדם אחד. הם אומרים שזה לוקח כפר, וכתיבת ספר אינה שונה. ניתן למצוא עזרה במקומות רבים, אך יש לטפל במקצועים מסוימים בדברים מסוימים. עריכה ועיצוב כריכה הם שני תחומים בהם לא צריך לנסות לבצע קיצורי דרך. מציאת האנשים הנכונים לעבוד איתם היא חיונית, אך אם אתה מציב את הצוות הנכון מאחוריך, אין צורך לפגוע בעבודתך על ידי שום סטיגמה.
לספרים שלי אני שוכר עורך עצמאי ומעצב כריכות. אני עושה את כל עבודות עיצוב הפנים בעצמי. אני גאה לפרסם בעצמי. עדיף להיות הבוס שלך מאשר סתם שן קטנה בגלגל של מישהו אחר. או, כפי שאמר חאן עצמו, "עדיף לשלוט בגיהינום מאשר לשרת בגן עדן."
עכשיו תעביר לי את הקלשון שלי.