תוכן עניינים:
- "אבא, מה זה מוטל?"
- קללת הכביש המהיר
- ההתחלה של הסוף
- כבישים מהירים, מוטלים, טכנולוגיה ואתם
- הערך את הסביבה
- הערכה עצמית
- למידה לכל החיים
- הסתגל כמו בית הקפה חסר האהבה
- לחבק את השינוי
"אבא, מה זה מוטל?"
נסענו בכביש 301 בלב אוקלה, עיירה במרכז פלורידה הידועה בסוסים גזעיים מרהיבים. בקטע הכביש הזה היו הרבה יותר מוטלים ישנים, מוזנחים בסגנון שנות הארבעים והחמישים מאשר זוכים בדרבי של קנטקי.
מכיוון שאף פעם אני לא מבזבז הזדמנות להעביר "הרצאת אבא" טובה, סיפרתי לשני ילדיי את הסיפור. דיברנו כיצד הרכב שינה את התרבות האמריקאית לנצח, וכיצד אנשים החלו לצאת רחוק יותר מהבית באופן קבוע בדרכים שמעולם לא קרו.
אשתי ואני הסברנו שהמוטלים הם פועל יוצא טבעי של השינוי הזה. כשאתה נוסע למרחקים ארוכים בנסיעות משפחתיות ועסקיות, תזדקק למקום לינה. מקום בו תוכלו להחנות את מכוניתכם ולתפוס ביס לאכול לפני היציאה למחרת.
אם לשפוט מרצועת הדרך בה היינו, בשלב מסוים הם פרחו. היו כל כך הרבה מהם משני צידי הכביש לאורך קטע של כ- 10 מייל שהפסקתי סוף סוף לספור.
הילדים הקשיבו לזמן מה ושאלו כמה שאלות…. אך נראה שהם מעוניינים יותר בזכרונותיהם של אמם ואני מתקופה שחלפה. דיברנו על שהייה במקומות מסוג זה כשהיינו ילדים.
חלקנו זיכרונות ממסעדות (חלקן טובות, חלקן לא כל כך) ויכולת לצפות בכבלים (תענוג מיוחד). זכרנו גם את התופעות שהיו HoJos (של הווארד ג'ונסון, עבור אלה שמעולם לא זכו לפריבילגיה).
מוטל, כביש 66
הילדים חשבו שזה מצחיק. הם לקחו ללעוג לשמות הקיטשיים של המוטלים, ולדעתם, הם מתהדרים (טלוויזיה בכבלים! מיזוג אוויר!).
הם הבחינו בהילה הברורה של ריקבון ולכלוך, חצץ וייאוש. הם ציינו כי נראה כי כל המוטלים היו מחוברים לחנות משקאות, בית משכון או בר שנראה מחוספס או קרוב מאוד. הם בחנו עסקים שראו ימים טובים יותר… לא יותר ולא פחות.
חשבתי על אנשים שצפו בדרך חיים משתנה… מודל עסקי טוב הולך רע. חשבתי על הון שאבד… על אנשים שצפו בזה מחליקים אט אט.
תהיתי: האם הם ניסו להילחם במגמה ולהפסיד, או שהם פשוט התעלמו ממנה, בתקווה שאיכשהו הדברים יסתדרו……. כמו שרובנו עושים?
קללת הכביש המהיר
מערכת הכבישים הבינעירונית היא שהובילה כמובן לבעיות. כשאתה יוצא לטיול ארוך, אתה רוצה להגיע לשם מהר יותר. מדוע לפגוע בכל פנסי העצירה ולהתמודד עם תנועה מקומית כאשר אתה יכול לפוצץ את I-75 דרום כדי להגיע ליעד שלך?
אני בטוח שזה לא קרה מהר. לוקח לאנשים זמן להתרגל לנהוג כל כך מהר, כל כך הרבה זמן, כשהם לא רגילים לזה. אנשים כנראה רצו מכוניות בטוחות יותר ואמינות יותר.
לקח זמן לאנשים לנטוש את הכונן איטי יותר, נינוח יותר, מהנה יותר לטובת יעילות דלק, יעילות וניהול זמן. אבל זה קרה.
החיים מתקדמים, לעתים קרובות במהירות. בסופו של דבר, אנשים מתעדכנים ואוהבים את הרעיון לעשות זאת מהר יותר, טוב יותר, יעיל יותר. אנו מסתגלים, אנו משתפרים, אנו משתפרים…. ודרכים ישנות לעשות דברים נופלות לצד הדרך.
מעקף בין מדינות
ההתחלה של הסוף
זה הדהים אותי כשהמשכנו לנסוע שבעלי העסקים האלה היו במקום קשה. הם ללא ספק השקיעו הרבה כסף, זמן והון עצמי מזיע בבניית עסק המוטלים שלהם.
הכבישים המהירים הסירו את נראותם ואת מודעות המטיילים אליהם. רשתות המלונות הגדולות שקמו ממש מחוץ לכביש המהיר החלו לקחת את לקוחותיהן.
כל העסק שלך סובב סביב המיקום הפיזי שלך. אבל אף אחד לא רוצה להיות סביב המיקום הפיזי שלך, למעט המקומיים…. והם לא מתכוונים להישאר במוטל שלך כי הם כבר גרים שם.
זה בטוח עבור בעל המוטל. אין אינטרנט… אין מדיה חברתית…. אין זול (בהשוואה לפרסומות ושלטי חוצות) דרך לפרסם. אתה לא יכול להרים את המוטל ולהעביר אותו למקום אחר. אתה קצת תקוע. זו דילמה שהודגמה לפרטי פרטים באחד מסרטי הסרטים המצוירים האהובים עלי ביותר…. מכוניות .
כבישים מהירים, מוטלים, טכנולוגיה ואתם
החלטתי שאני לא יודע מה התשובה הנכונה לבעל מוטל במצב ההוא. אבל מחשבה אחת המשיכה לחזור אליי:
הם ראו את זה מגיע? האם הם ראו את המגמה, ולא ידעו מה לעשות, או אולי לא יכלו לעשות הרבה בקשר לזה? או שמא הם המשיכו להכחיש את המתרחש עד שכל האופציות הטובות נעלמו? מה איתך?
האם הטכנולוגיה והחברה המשתנה במהירות עושים לרבים מאיתנו מה שעשו הכבישים המהירים למוטלים?
הפעל את החדשות… התבונן סביב בכלכלה המקומית והאזורית שלך, כמו גם בכלכלת המדינה כולה:
- האם אתה חושש שבעתיד העבודה שלך תעשה על ידי רובוט, או שהטכנולוגיה תהפוך את התפקיד הנוכחי שלך למיושן?
- האם אתה עובד בשכר מינימום או בעבודה עם הכנסה נמוכה ואינך רואה מסלול קריירה טוב ונייד כלפי מעלה?
- האם אתה בהנהלת הביניים ודואג שתצטמצם?
- האם אתה רק מתחיל ולא מצליח להבין איך לכל הרוחות להתפרנס בהתחשב בעבודה הנוכחית שלך ובחוב הלוואת הסטודנטים שלך?
האם אתה בוהה במצב דומה לבעל המוטל?
הערך את הסביבה
אוקיי, אתה חושד שאולי אתה נכנס לאחת מהקטגוריות שלמעלה או אחת שקרובה מספיק. מה לעשות?
ראשית, ערוך הערכה כנה של הסביבה שלך, והכיר בכך שאתה לא מתכוון לשנות את הסביבה; זה כאן כדי להישאר.
הסביבה היא כמו מזג האוויר. לא אכפת לך מה אתה חושב, זה לא עוסק בלהיות הוגנים וזה לגמרי מחוץ לשליטתך. לדוגמה, יכול להיות שראית שטכנולוגיה מחליפה או מצמצמת את מספר המשרות בענף שלך… כמו טכנולוגיית הקופה האוטומטית בחנויות מכולת.
הכירו בכך שהסביבה לעולם לא תחזור למה שהייתה. הכבישים המהירים בין המדינות לא הלכו לשום מקום, וגם אוטומציה לא תעשה. אותן עבודות שנשלחו לחו"ל? הם לא חוזרים…. אתה לא תוכל להחזיר את משחת השיניים לצינור.
בעת ביצוע ההערכה שלך, דאג לקבל מידע ונקודות מבט ממספר מקורות שונים… לא רק מחבריך ועמיתייך לעבודה, או מאנשים דומים. קרא פרסומים המשרתים את הענף שלך.
סקור אנליסטים פיננסיים המעריכים חברות ותעשיות. התבונן בהערכות של סוכנויות תעסוקה ופרסומים וארגוני ניהול כוח אדם. היכנס ללוחות דרושים מקוונים וראה כמה התפקיד שלך או הענף שלך מבוקש (או לא).
היה אובייקטיבי ככל שתוכל להיות. נסו לא להיות אופטימיים או פסימיים יתר על המידה…. עליכם להיות ריאליסטים כאן. קבל משוב מאנשים שאתה מכבד וסומך עליהם.
הערכה עצמית
לאחר מכן, בצע הערכה עצמית כנה. האם אתה באמת חיוני….. או שהחברה או התעשייה יתגלגלו בלעדיך, ואפילו לא מדלגים על פעימה?
אילו כישורים יש לך, ואיזה השכלה ומיומנויות פיתחת בשנים האחרונות? אם היית נותן ראיון עבודה לאדם שהוא בדיוק כמוך, היית מעסיק אותם?
האם אתה מקדיש זמן לשיפור מערך המיומנויות שלך? האם הגשת מועמדות למשרות חדשות כלשהן, בתוך החברה שלך או מחוצה לה, בשלוש השנים האחרונות? איזה תחביבים יש לך? האם יש לך קשרים או כישרונות מיוחדים שניתן להשתמש בהם לבהות בעסק שלך או לייצר הכנסה חיצונית?
איך הבריאות שלך? כמה שעות ביום או בשבוע אתה יכול לעבוד ולהופיע ברמה גבוהה באופן סביר? האם יש לך אחריות חיצונית (כמו לילדים קטנים או להורה חולה) שעשויות להציב מגבלות על הזמן שלך, על הכספים שלך או על היכולת שלך לעשות שינויים בקריירה?
האם יש לכם תחבורה אמינה וסידורי מגורים יציבים? האם עבודתך מציבה עליך דרישות פיזיות שאולי לא תצליח לעמוד בהן כשאת מתבגרת?
האם העבודה או התעשייה שלך משתנים במהירות, ודורשים השכלה והכשרה מתמדת רק כדי לעמוד בקצב…. או שאתה יכול לעבור שנים בלי ללמוד כישורים או ידע חדש?
למידה לכל החיים
אז יתכן שתצטרך לשנות כיוון בעתיד כדי להימנע מלהיות מוטל משנות החמישים. מה הלאה? להיות לומד לכל החיים.
הימים שלמדת בקולג 'או בבית ספר למסחר, קבלת התואר וההסמכה שלך ולא עשית יותר למידה במשך כמה עשורים חלפו לנצח… אם הם היו קיימים בכלל.
אופי התעסוקה השתנה…. הכנסת 30 שנה, השגת שעון זהב ורכיבה לשקיעה הייתה בעבר תופעה שכיחה. כיום אנשים מחליפים עבודה מספר פעמים במהלך קריירה.
בעולם הלא בטוח של ימינו, תצטרך ללמוד כל הזמן, לצמוח ולהתפתח רק כדי לעמוד בקצב… פיצוץ הצמיחה והשינוי הטכנולוגי דורש זאת.
בכדור השלג , הביוגרפיה המפורסמת של המשקיע האגדי וורן באפט, יש חלק מהספר המספר שיחה בין ביל גייטס לבין וורן באפט כאשר הם נפגשו לראשונה בשנת 1991. באותה שיחה הכריז גייטס במפורסם: "קודאק הוא טוסט. "
היום אנו מבינים למה התכוון גייטס. הטכנולוגיה הדיגיטלית שינתה את העולם… אנחנו כבר לא צריכים לפתח סרט כדי לצלם תמונות יפות.
אך מעט מאוד אנשים הבינו את זה בשנת 1991. יש מונח למה שקרה עם קודאק, וזה רעיון טוב גם ללמוד וגם להתמודד עם זה.
הסתגל כמו בית הקפה חסר האהבה
מכיוון ששינויים וחדשנות משבשת עתידים להתרחש, חשוב להיות גמישים וללמוד כיצד להסתגל אליו…. מה שקל יותר עבור הלומדים כל החיים בעולם.
זכרו: הסביבה הולכת להשתנות, ממש כמו מזג האוויר. יש לך שליטה על זה כמו על מזג האוויר.
בית הקפה ללא אהבה בנאשוויל, טנסי היה מוטל ומסעדה לשעבר שהחל לפעול בשנת 1951. לאחר כמה שינויי בעלות שונים, ההנהלה ראתה את הכתובת על הקיר בשנת 1985 וסגרה את פעילות המוטלים.
חסרי אהבה במקום התמקדו ביצירת חווית מסעדה יוצאת דופן עבור הלקוחות. הם עיצבו מחדש את המוטל ליצירת חנות כפרית, עסק להזמנות דואר, ומקום אירועים למסיבות, חתונות ואירועים אחרים.
חסרי אהבה קיבלו הכרה לאומית על הישגיה….. אך חשוב לציין כי כל זה לא היה קורה אילו היו ממשיכים לחשוב על עצמם אך ורק "מוטל ומסעדה".
בעלי בית הקפה ללא אהבה ראו את כתב היד על הקיר והחליטו שהמדינה הממלכתית לא תביס אותם….. פשוט תגדיר אותם מחדש.
שלט מוטל קפה ללא אהבה
קפה חסר אהבה (ויקיפדיה)
לחבק את השינוי
אז מה אמרתי לילדי כששאלו מדוע המוטלים כל הזמן מפסידים כסף, או מדוע הם לא עשו משהו בנידון? אמרתי להם את האמת: לא ממש ידעתי. כמו שאמרתי, זה היה צריך להיות (ועדיין) מצב קשה להיות בו.
אבל אמרתי להם, ככל יכולתי, את מה שידעתי: החיים יכולים לבוא אליך קשה ומהר. זה לא תמיד הוגן. אבל אתה יכול להסתגל ולהתגבר על הכבישים המהירים בעולמך אם אתה מקבל אותם ואת ההשפעה שלהם, ולאמץ את השינוי בביטחון, באומץ ובאינטליגנציה, אבל הם צדקו; אנשים כבר לא צריכים להתפאר במיזוג אוויר בחינם.