תוכן עניינים:
מבוא
בשנת 1982 היו בבריטניה כ 68,000 רכזות. המספר הזה ירד מתחת ל 50,000 עד 2015. המגמה האטה, אך באנגליה היו פחות מ- 48,000 פאבים בשנת 2018. מה קורה עם הפאב הבריטי, מה שנחשב בעבר כמרכז חיי החברה שלו ומוסד ביתי?
מבנים כמו פאבים עם גגות גבוהים ומגרשים גדולים אטרקטיביים לפיתוח מחדש.
תמרה וילהייט
פיתוח מקומי
כאשר הכפר מפותח עם בתים צמודי קרקע, אנשים נוטים יותר לשתות בפאבים ברשת או במסעדות לעומת הולכים לפאבים המקומיים שבהם שותים המקומיים.
בחלק מהעיירות, פיתוח מחדש משפיע על הפאב עצמו, שם הופך פאב במרכז העיר לדיסקו. בלונדון, הערך הגבוה של הנדל"ן רואה פאבים מוחלפים בדירות. פאבים פופולריים לפיתוח מחדש של דירות ודיור מכיוון שהם בניינים גדולים, לעתים קרובות אטרקטיביים, על מגרשים בשכונות מהנות מאוד.
אובדן אוכלוסייה באזורים רבים
העולם באמצע שנות העשרים ראה ציון דרך מרכזי - מחצית מאוכלוסיית העולם גרה בערים. מגמה זו של אנשים שעוברים מהאזור הכפרי לעיר נמשכת מזה אלפי שנים, אך היא האיצה עם המהפכה התעשייתית. שיפורים בבריאות הציבור הסתיימו בערים כמלכודות מוות של מחלות תוך שיפור ייצור העושר שלהן. המדינות המתפתחות רואות את אחוז הכפר של האוכלוסייה יורד ככל שהנתח העירוני גדל. בעולם המפותח, רוב האוכלוסייה כבר חיה בערים גדולות, חלק קטן יותר בעיירות קטנות, פחות בכפרים.
היכן זה משאיר את הפאבים של בריטניה? הכפרים התרוקנו כבר מאות שנים, אך המגמה האיצה בשנות ה 1800. מלחמת העולם השנייה העניקה דחייה, אך אלא אם כן הכפר קרוב לפרבר מודרני, אוכלוסיית הכפר הממוצע הולכת ופוחתת. כפר של 500 יכול לקיים שני פאבים, אך כאשר יש בו רק 200 אנשים, הוא מתקשה לקיים אחד כזה. כאשר הכלכלה המקומית והאוכלוסייה הולכים ומתמעטים, הפאב היחיד בכפר נסגר - ואין סיכוי שאף אחד יוכל לפתוח פאב חדש גם אם הדברים יתחדשו. ועם ההגירה לערים, סביר מאוד שילדי הבעלים המקורי לא ישתלטו עליה, אם כי הם עשויים למכור אותה למפתח.
משמרות דמוגרפיות
אנגליה הביאה מספר מהגרים כדי לקזז את אחוז הילודה הילידים שנולדו מעט מתחת להחלפה. כשיש זרם מוסלמי לקהילה, זה לא מניב שתייני אלכוהול לתמוך בפאב המקומי. אינדיאנים המתיישבים בחלק מהאזורים הכפריים של אנגליה יסוגו למקומות שלהם במקום לפאב המקומי. המשמעות היא שגם כשיש קבוצות מגוונות השומרות על האוכלוסייה, זה לא שומר על הפאבים פתוחים.
באזורים שבהם נסבלים סיורי שריעה על ידי מוסלמים מקומיים, מבקרים בפאב ושותים ציבוריים מוטרדים, מה שמוביל לסגירת רבים מהפאבים.
אך אינך יכול להאשים את השינויים הדמוגרפיים בלבד. הילידים הבריטים עצמם שותים פחות אלכוהול, מה שמקטין את הביקוש לפאבים. בין השנים 2003 ל -2011 מספר הפונטים ששותה מבוגר ממוצע ירד ב -30%.
במקומות רבים, פאבים הם בניהול משפחתי. כאשר הילד היחיד של הבעלים בוחר במשהו שאינו עובד לילות ארוכים וסופי שבוע בבר, העסק נסגר או נמכר.
יש גם הרבה יותר אפשרויות בילוי בבית. אתה לא צריך ללכת לפאב כדי להתרועע או להתבדר בעולם עם טלוויזיה, קונסולות משחק ואינטרנט. צעירים שגדלו בבידור דיגיטלי נוטים פחות לראות חברותיות בפאב בשיא הלילה, ואם הם יוצאים, מועדון ריקודים או בר בו קל יותר לחבר את השיחה ינצחו את הפאב.
- זה 40 ריסים אם תמשיך למכור אלכוהול, מסיירים סיורים מוסלמים בחנויות - טיימס
סקורס של מפגינים אסלאמיים הצטרף אתמול למטיף שנוי במחלוקת כדי לדרוש ממסעדות וחנויות להפסיק למכור אלכוהול.
נטל רגולטורי
אנגליה העבירה חוקים שאוסרים על כניסת ילדים מתחת לגיל 14 לפאב בשנת 1995. חוקים אלה בוטלו באופן כללי אך בעלי בתים ובעיירות רבים עדיין אוסרים על ילדים בפאבים. כאשר ההורים לא יכולים להביא ילדים לדגים וצ'יפס בזמן שאמא שותה כוס יין או שאבא שותה בירה, המשפחה הולכת למקום אחר לארוחת ערב.
אכיפת תקנות הבריאות והבטיחות סגרה את הפאבים שהיו מנוהלים בדרך כלל בחדר הקדמי בביתו של מישהו. זה לא דבר רע, אלא שהוא סוגר פאבים רבים באזורים כפריים הנעדרים ממקום התכנסות ציבורי.
לאיסור העישון הייתה השפעה גדולה עוד יותר מכיוון ששותים רבים הם גם מעשנים. אם אתה זקוק לעשן עם הבירה שלך, סביר יותר שתשתה בירה בבית שבו תוכל לעשן בשלום מאשר שתשתה בירה בפנים לסירוגין עם עשן בחוץ. מספר הפאבים באנגליה, בסקוטלנד, באירלנד ובוויילס צנח ב -11% בתוך חמש שנים מיום איסור העישון שלהם - אחוז עקבי של ירידה למרות שהם מימשו את תקנות העישון שלהם בתקופות שונות.
אנו יודעים כי הרגולציה באופן כללי פוגעת במספרי הפאבים, מכיוון שהיו באנגליה כמעט 100 אלף פאבים בשנת 1905; המספר צנח ל- 77,500 בשנת 1935 בגלל תקנות מחמירות והגבלות על שעות הפתיחה. איסור העישון הוא רק כלל אחד נוסף. כללי התכנון פגעו קשה בפאבים מאז שנות השמונים, וצניחת השכר הריאלי פגעה בעלות ניהול פאב כאשר הם צריכים להיות אנשים בסביבה בין אם יש לקוח אחד או מאה.
חלק מהתקנות הן באשמת המודל של תעשיית הפאבים. עבור רוב הפאבים, בעל הפאב אינו הבעלים של הקרקע בה נמצא הפאב, אלא משכיר אותה מהחברה שבבעלותה המקום. ההסדר העסקי מחייב את בעל הפאב לקנות בירה מבעל הנדל"ן. זה עוזר לחברה שמוכרת את הבירה מישהו שיצטרך לשלם כל מחיר שהם יכולים לשאת; זה גם מוביל להיעלמותם של פאבים רבים כאשר בעל הקרקע עשוי לבחור למכור את הנכס לפיתוח מחדש במקום לסמן את מחיר הבירה שלו, גם אם האחרון יעזור להפעיל את הפאב.
פאבים של רשתות גדולות
פאבים ברשתות גדולות מתחרים בפאבים קטנים והיסטוריים. הפאבונים ברשת הגדולים נהנים מהכרה בשמות ומהיעילות שמגיעה עם קנה מידה. זה קריטי כאשר סופרמרקטים מוכרים אלכוהול בשליש ממחיר הבירה המוגש בפאב. בשנת 2013 הופחת המס על כל ליטר בירה באגורה, אך זה לא מספיק כדי לקזז את עלות השמירה על "אווירת הפאב".