תוכן עניינים:
טיפים לכתיבת תסריט.
טרנט ארווין דרך Unsplash
1. עיצוב נכון
זה הדבר מספר אחד שמתחילים נוטים לטעות. לתסריטים יש קריטריונים מאוד ספציפיים לעיצוב, לכן חשוב לעשות את זה נכון. יש הרבה דברים לדעת, אבל הנה היסודות.
על כל התסריטים להיות כתובים בגופן Courier 12 נקודות. הסיבה לכך היא שעמוד אחד של נקודת שליח 12 יוצא בערך לדקה אחת על המסך. באמצעות כלל אצבע זה, אתה יכול לאתר כמה זמן הסרט שאתה כותב. לדוגמה, תסריט בן 60 עמודים יתורגם בערך ל 60 דקות של סרט.
כל סצנה חדשה מחייבת כותרת סצנה, המתבטאת ככזו. הראשון הוא קיצור של הסצנה בתוך הבית או בחוץ (INT. או EXT.). לאחר מכן מיידית מיקום הסצנה (INT. FLOYD'S HOUSE), ואחריו מקף ואז השעה ביום. (הבית של פלויד - יום).
מילים שאינן דיאלוג נקראות קווי פעולה. קווי פעולה חייבים תמיד לייצג משהו שנראה במצלמה. במילים אחרות, לא תרצו לכלול את מחשבותיה הפנימיות של הדמות בקווי פעולה, מכיוון שאלו לעולם לא יראו על המסך.
במקום זאת, שמור שורות אלה לפעולה גלויה ומכוונת. בעזרתם ניתן לתאר מיקום, תיאור חזותי של מה שדמות עושה או מרגישה, כל דבר שייראה.
לדיאלוג מדובר, הדמות המדברת צריכה להיות כתובה בכל הכותרות. הדיאלוג המדובר צריך להיות מרוכז מתחת לשם הדמות. לדוגמה:
עמדות או כיוון מילולי ספציפי המיועדים לדמויות מיוצגים בסוגריים מתחת לשם הדמות, אך לא במרכזם ישירות מתחת. לדוגמה:
בפעם הראשונה שדמות מתרחשת בתסריט, יש לכתוב אותם באותיות גדולות. (לקבוצה הצטרף לפתע TED, שהגיחה מהחדר הסמוך). בכל פעם שמתרחש צליל נשמע בסצינה, הוא צריך להיות כתוב בכל הכותרות. (הטלפון צלצל שלוש פעמים).
אם דמות מדברת והדיאלוג מפורק על ידי קווי פעולה, אתה כותב CONT'D בסוגריים ליד שמם לפני שהם מדברים שוב. זה נעשה כדי להראות שהדמות אינה עוצרת, וכי הקווים נאמרים ברציפות.
2. הראה, אל תספר
הסרט הוא מדיום חזותי, ולכן התסריט צריך לשקף זאת. זה שונה מהרומן והסיפור הקצר בכך שלא ניתן להציג דברים לא מוחשיים, כמו מחשבות ורגשות פנימיים. במקום זאת יש לבטא את הדברים באופן חזותי.
לסופרים רומנים שמנסים את התסריט הראשון שלהם יש נטייה להגביר את השימוש בתצוגה, שהיא אומרת לנו באופן ישיר מידע, רגשות פנימיים או נקודות עלילה מרכזיות. לדוגמא, סיפורי מדע בדיוני רבים מכילים לעתים קרובות המון אקספוזיציות. הם עושים זאת מכיוון שלעתים קרובות הם מעורבים בעולמות מורכבים וזרים הזקוקים להגדרה רבה לפני שהנרטיב יכול להתקיים.
עם זאת, ישנן דרכים להימנע ממיצג. לתסריט, התמקדו בכתיבה חזותית. תגיד שיש לך דמות רעבה. איך היית מציג את זה? האם תהיה לך קו דיאלוג שבו הוא פשוט אומר "אני רעב"?
ובכן, זה יעבור את הנקודה, אבל זה אומר, לא מראה. במקום זאת, מה דעתך לכתוב טרטור נשמע שמגיע מהבטן שלו? אז אתה יכול לכתוב על פיו דומם בזמן שהוא צופה במזון מהיר בטלוויזיה.
אותו מידע מועבר, אך הוא נעשה בצורה ויזואלית. זו שפת הסרט. זכור לשאול את עצמך לכל סצינה: "איך אוכל לתקשר את זה באופן ויזואלי מבלי לומר זאת?" אם חשיבה זו מוחלת על כל סצנה, קל יותר למצוא דרכים לדמיין במקום לספר לקהל את מה שהם צריכים לדעת.
3. לשבור את הפעולה
כאמור קודם, קווי פעולה נועדו לייצג פעולות או מיקומים שאנו רואים פיזית. ככאלה, קווים אלו יכולים לתפוס לא מעט מקום אם מה שמתואר פרט. זה יכול להיות מסורבל בעיני הקורא.
במקום לכתוב פסקאות ארוכות של שורות פעולה, הקפידו על לא יותר משלושה משפטים יחד בבת אחת. רווח בין קווי הפעולה לא רק מקל עליהם את הקריאה, אלא נותן לקורא מושג טוב על קצב הפעולות המתרחשות.
לדוגמא, נניח שיש סצנה בה גיבור רודף אחר נבל. הם רודפים זה אחר זה בסמטה בעיר גדולה. בסוף הסמטה, שני גברים מרימים פסנתר לקומה גבוהה יותר. כאשר הגיבור שלנו מגיע לסוף הסמטה, הוא נעצר על ידי הפסנתר שנופל לפניו, ומאפשר לנבל לברוח. דרך טובה לתפוס זאת בשורות פעולה תהיה ככזו:
כל פעולה ספציפית זוכה לפסקה משלה של שניים או שלושה משפטים. זה נותן פעימות לסצנה, שהם רגעים מרכזיים שבהם הדברים משתנים. לדוגמא, מצב הרוח של הסצנה משתנה כשאנחנו רואים את הגברים מניפים את הפסנתר, כך שהוא מקבל פסקה משלו. גורם לנו לשאול את השאלה "מדוע אנו רואים זאת כעת?"
אם הוא נקלע לפיסקה אחת, יהיה קשה יותר לזהות את ההתקדמות הטבעית של הסצנה. כל הפעולות היו מתנהלות יחד, ויהיה קשה יותר לקרוא אותן. זכרו תמיד להעביר את הפעולה שלכם בקצרות קצרות ומתאימות.
© 2019 מתיו שרר